עידו ווייס / מלאכית רחוקה |
אני מעלייך, את שוכבת תחתיי.
שיערך גולש אל תוך המצעים
להיות בתוכך, כמה נעים.
עינייך עצומות אך פקוחות לרווחה
דומעות מכאב משופע בשמחה.
אני נושם את לחייך בזמן הנשיקה
שפתייך חמות ולשונך רכה.
דמנו פורץ את גבולות הורידים
בתוך החדר הקפוא, עולים אדים.
עד השמיים ומעבר אקח אותך
ליבך כווץ ושוב נמתח.
זעקה של עונג מפלחת את הגוף
אני מוצץ אותך אליי
כדבורה את הצוף.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|