בתנועה חדה היא פותחת את הדלת ופוסעת פנימה לאט.
שיערה השחור רטוב עד שורשיו ונופל על כתפיה מעט.
פניה חיוורות, אפה אדום, ענייה צורבות מהקור.
אט אט גופה מתחיל להפשיר וליבה שוב פועם במחזור.

שורות ספסלים מעץ כהה מסודרים בסדר מופתי.
שביל שמפריד בין שני הצדדים מוביל אותה להרס עצמי.
בצד ימין תמונה של ישו עם מזבח מלא בנרות.
מקדימה בימה עם אורגן מלכותי ותמונות של כמרים ונזירות.

התקרה גבוהה והחלונות גדולים ועליהם ציורים של קודש.
היום יום שלישי ושוב היא פה, כבר פעם שביעית החודש.
רוכנת מעל הספסל האמצעי ומברכת על הבן הרוח והאב.
מתיישבת בזהירות בגוף זקוף, מתפללת למושיע כאן ועכשיו.

עוצמת עיניים ומתמסרת לאמת האישית והפנימית שלה.
שואלת שאלות וממתינה לתשובות אך אין מנגד שום תגובה.
מוזיקה ממלא את חלל המבנה והקירות רועדים בעוצמה.
טומנת ראשה בין כפות ידיה ומקללת את יום היוולדה.

ילדה של שקר מול עוצמת האמת מתחננת למחילה אחרונה.
מי שאין עונה בעולם הטוהר היא צונחת לאט לרצפה.
תמונות הכמרים וישו הצלוב, הכל מביטים בה בדממה.
באפיסת כוחות היא מבקשת סליחה וליבה מחסיר עוד פעימה.

מבעד ללהבות של נרות אלוהים ילדה של שקר בוכה.
מחללת מקום קדוש וטהור עם כל טיפה מלוחה.
ליבה הקטן חדל מלפעום, נשמתה מתאדה לאוויר,
פיה הקטן רדום ויבש. השקר משלם את המחיר.