חייתי את חיי לבד רחוק באפילה
ניסיתי להישרד בעולם, לבנות לי גשר של תקווה
אתה באת אלי נגעת בי כילד...
פקחת את עיני, התראה לי את הדרך?

את הזכרונות נשאיר מאחורינו
נחייה את ההווה העתיד עוד לפנינו
מי צריך יותר מזה, זה מספיק עם זה נחייה
זה מספיק עם זה נחייה, עם זה נחייה

בעולם שכזה שאתה נמצא בו
יש לי את כל הסיבות לחיות ולהיות
בעולם שכזה של תוהו ובהו
נחייה את ההווה עינינו לעתיד צופות

קראת בשמי והייתי שם להקשיב
נתת לי את כל הסיבות לחיות
כילד נגעת בי ניפצת חלומות
למרות הכל אני אמשיך עוד לאהוב

פעמים הכאב הוא חזק מדי
אם ארגיש שלהמשיך אינני יכולה עוד
אעצום את שתי עיני ואראה אותך מולי
מראה לי את הדרך אל האור

אם מעיק מותר לעיתים לבכות
אתה על כתפיי אני על כתפיך
הדרך כבר מובילה ומובנת לכל
צעד אחר צעד אלמד ללכת אחריך

את הזכרונות נשאיר מאחורינו
נחייה את ההווה העתיד עוד לפנינו
מי צריך יותר מזה, זה מספיק עם זה נחייה
זה מספיק עם זה נחייה, עם זה נחייה

נכתב ב-  3/6/92

לאחר פחות משנה, קוצר והולחן - "נשלח לקדם",
זה היה מעייף מאוד ובדיאבד, בזבוז של זמן.
אכן זו הייתה חוויה ייחודית - קצת מגוחכת,
אך עד עצם היום הזה - בלתי נשכחת!