"סוף סוף", אמר העכבר, "העולם נהיה קטן יותר ויותר כל יום,
בהתחלה הוא היה גדול כל כך, עד שפחדתי שגם אם ארוץ וארוץ לעולם
לא אגיע לסופו". הוסיף העכבר ברעד "עד שיום אחד ראיתי את
הקירות, הלבנים הגדולים שסגרו עלי מימין ומשמאל ושמחתי כל כך -
והקירות מצידן רק סגרו וסגרו עד שהגעתי לפה, החדר האחרון, כולו
רשתות וברזל ובקיצו הגבינה, עכשיו רק נשאר לצעוד אל סופו".
"תמיד גם תוכל ללכת אחורה!" אמר קול מלמעלה, איום ומוזר.

חשב העכבר,
עשה צעד אחורה.

לתוך טלפיו של החתול האכזר.