נשארנו זנוחים,
עזב אותנו אלוהים.
בודדים,
רק עלים קטנים,
נצמדים בכוח לעץ החיים.

אז הם עוברים בשדרה,
בלי לחשוב קוטפים אותנו.
חיים נגמרים,
מנסים לצעוק,
אתם לא שומעים.

מחר יצמחו עלים חדשים,
רעננים, מלאי חיים.
אלוהים וכל המלאכים,
ישכחו כי בכלל היינו קיימים.
כי אהבנו וקיווינו ובכינו
וזעקנו באין שומעים.

יום אחד ישמעו עלים בוכים,
זה לא תהיה אתה אלוהים,
אתה עזבת,
השארת אותנו בודדים
לחכות לשלכת.
ואז בשמך הרוח קוטפת.