New Stage - Go To Main Page

ילדת החושך
/
וודקה-מלון ורד בול

"אני... אני לא בדיוק זוכרת... נראה לי שהעיניים שלו היו
כחולות כהות כאלה, אבל יותר מזה אני לא זוכרת עכשיו" מיכל אמרה
כשהיא מנגבת את הדמעות שלה
"תראי... כל פרט שתביאי לנו על המראה שלו, מבטא, לבוש ודברים
כאלה יעזור ביצירת הקלסתרון ובתפיסתו. כל עוד לא תספקי לנו
פרטים מזהים... זה יהיה הרבה יותר קשה ואולי אפילו בלתי אפשרי"
ענתה לה החוקרת שעונה לשם מירה בקול רך ומבין, כמו של אמא.
"תיראי אני לא בדיוק זוכרת את המראה שלו או קיי?! הבן אדם אנס
אותי! את חושבת שעניין אותי באותו רגע אם הוא לבש ג'ינס של FOX
או של CASTRO? אני לא מבינה אתכם! "אמרה מיכל בדמעות, מרגישה
שתקוע לה משהו בגרון והיא לא מצליחה לבלוע את המים שהביא לה
איזה שוטר 5 דקות קודם.
"תיראי מיכל... קודם כל תירגעי, אנחנו באמת רוצים לעזור...
בואי נתחיל מהתחלה, פשוט תספרי לי מה שאת זוכרת מיום שישי
בערב, ותנסי להזכיר כל פרט שאת זוכרת. כל דבר גם מה שנראה לך
לא הכרחי" מירה אמרה והפעילה את הטייפ על הקלטה
"טוב... הכל התחיל כשיצאתי אתמול בערב מהבית. לבשתי חצאית
שחורה שמגיעה קצת מתחת לברכיים וגופיה כחולה, אמא שלי רבה איתי
קצת כי היא אמרה שאני רק בת 16 ואני לא צריכה לצאת מהבית רק
ב-12 אלא לפני כי אמרתי לה שכנראה אני אחזור רק בבוקר. ככה
שחיכיתי עצבנית בטירוף לחברות שלי איזה 10 דקות בערך עד שהן
הצטרפו אליי. בהתחלה חשבנו לאן נלך כי אנחנו כמעט אף פעם לא
מתכננות לפני שאנחנו נפגשות, ואז אחרי כמה דקות חברה שלי נופר
העלתה רעיון שאולי נלך לשבת אצל ידיד שלה, כי הוא הזמין אותה
לאיזה מסיבה קטנה שהוא ארגן, לא משהו רציני - כמה חבר'ה לשבת
על נרגילה וקצת אלכוהול. בעיקרון אני וחברה שלי חן לא רצינו
ללכת כי אנחנו אף פעם לא פגשנו אותו. קראו לו איציק אני חושבת,
זה היה ידיד של נופר שהיא הכירה חודש לפני, אבל היא אמרה שהכל
בסדר ושנבוא ולא יהיו שם הרבה בנים ואין מה לדאוג. אז לא
דאגנו, אחרי הכל אנחנו 5 בנות ותיארנו לעצמנו שיהיו שם עוד 3
בנים ככה חוץ ממנו וקבענו שאם מישהי מרגישה לא נוח אז הולכים
ישר, בלי הצגות וכאלה" מיכל לקחה נשימה ארוכה, לקחה לגימה קטנה
מהכוס מים והמשיכה
"היה כבר בערך 1 עד שהחלטנו, תפסנו מונית והגענו אל הבית של
איציק בערך ב-1: 20. אני קבעתי עם חן שלא משנה מה קורה, אנחנו
לא עוזבות אחת את השניה.
עלינו לקומה 4 ונכנסנו לדירה שלו.
איך שנכנסנו בא לי גל של ריח חריף של אלכוהול לפנים, היו שם
משהו כמו 10 בחורים ו-3 בחורות, כמה נרגילות והרבה בקבוקי
בירה, וודקה וכל מיני משקאות אחרים על הרצפה. כולם ישבו בסלון
על הספות ועל מזרונים שהיו על הרצפה, נכנסנו ונופר הציגה אותנו
לכולם.
אני וחן תפסנו לנו מקום בספה של 2 בצד, לא רצינו להתבלט יותר
מדי.
האמת שהתחיל איתי אחד שם, חמוד דווקא - רן אני חושבת שקראו לו,

אבל זכרתי את ההסכם שלי עם חן ככה שלמרות שהוא הציע לי ללכת
איתו לחדר אחד שם ולדבר קצת סירבתי לו.
חן שתתה קצת בירה כי היא לא ממש אחת של שתיה חריפה
ואני לקחתי לי וודקה מלון ורד-בול, שרן הכין לי.
מישהו התחיל עם חן ואני שראיתי שממש בא לה עליו אמרתי לה שאין
לי בעיה להישאר קצת לבד ושתלך איתו לצד לדבר קצת, אבל שלא
תשאיר אותי יותר מדי זמן לבד. כולם היו שפוכים על המזרונים
ודיברו. היו כמה שרקדו קצת אבל לא היה משהו רציני כל כך, ככה
שלא ראיתי איזה סכנה גדולה באופק.

ככה נשארתי לבד, משהו כמו רבע שעה עד שרן ניגש אליי שוב.
התחלנו לדבר והוא סיפר לי שהוא בן 20 ומשרת בקרבי, שהוא הוציא
גימלים מהצבא לשבוע בערך בגלל איזה בעיה שהייתה לו שם, ועוד כל
מיני דברים בסיסיים כאלה.
אחרי שדיברנו קצת הוא הביא לי שוב משהו לשתות, הפעם הרבה יותר
וודקה ופחות רד-בול
אבל אני שקצת תפסתי ראש לא ממש היה לי אכפת אז לקחתי ממנו את
הכוס.
הוא שאל אם הוא יכול לשבת לידי והסכמתי.
הוא הוציא קופסת סיגריות מהכיס שלו, פרלמנט אני חושבת והציע לי
אחת ואני לקחתי ממנו למרות שאני מעשנת מרלבורו, כי שכחתי לקחת
כסף כדי לקנות.
ככה איזה 5 דקות דיברנו על כל מיני דברים, לא משהו רציני
ואני בלי לשים לב כבר עישנתי את הסיגריה ה5 שלי ושתיתי את הכוס
הרביעית שלי ששוב רן הביא לי כי לא היה לי חשק לקום, רק שהפעם
זה היה רק וודקה"

מיכל הפסיקה לרגע
היא ניגבה את הדמעות וביקשה 5 דקות הפסקה, היא הסבירה שמעכשיו
זה רק הופך להיות יותר קשה והיא צריכה להירגע קצת וללכת
לשירותים, מירה אמרה שאין בעיה ושהיא מחכה לה בחדר חקירות.

מיכל יצאה מהחדר והלכה לשירותים.
היא נעמדה מול המראה, כולה מרוחה באיפור שהיא שמה כמה שעות
קודם, העיניים שלה אדומות ונפוחות כאילו היא לא ישנה יומיים,
ורק חשבה לעצמה איך היא הגיעה למצב הזה.
היא שטפה את הפנים, נכנסה להתרוקן קצת וחזרה לחדר.
היא שתתה קצת מים והמשיכה;

"כבר הייתי שפוכה לגמרי, מזלי שיש לי זיכרון ממש טוב שאפילו
שאני משתכרת אני זוכרת הכל כי הייתי ממש שיכורה. ביקשתי מרן
סיגריה והוא אמר שנגמרו לו ואם בא לי ללכת איתו לסיבוב לקנות,

אמרתי לו שמסתובב לי הראש והמוזיקה חזקה לי מדי אז הוא הציע לי
להיכנס לחדר של אחות של איציק ושאני אשכב שם בינתיים במיטה
ואנוח עד שהוא יחזור. כנראה שאיציק ורן היו חברים טובים כי
לאיציק לא היה בעיה לתת לו להכניס אותי לשם ולאחרים הוא לא היה
מוכן.
רן לקח אותי לחדר ובדרך ראיתי את חן מתמזמזת לה עם הבחור
שהתחיל איתה שעה קודם, שמחתי בשבילה שהיא מצאה סוף סוף מישהו
כי שבועיים קודם היא וחבר שלה נפרדו והיא הייתה בבאסה חבל על
הזמן.
רן עזר לי להוריד את הנעליים והשכיב אותי על המיטה ויצא מהחדר,
לא לפני שהוא בדק שנוח לי ואני לא צריכה כלום.
כשהייתי לבד בחדר הסתכלתי על התמונות שהיו על הקיר והרגשתי שכל
העולם מסתובב ושהחדר סוגר עליי, הרגשתי בחילה ושאני עומדת
להקיא אבל הצלחתי להחזיק את זה בפנים.
אחרי 10 דקות שנראו כמו נצח רן חזר ואיתו כוס וודקה ביד בשבילי
אבל אמרתי לו שאני לא יכולה לשתות יותר, שאם אני אשתה עוד קצת
אני אקיא אז הוא אמר שאין בעיה והוא שתה בעצמו, נראה לי שזאת
הייתה הכוס החמישית שלו באותו ערב, אבל כנראה הוא רגיל כי הוא
לא נראה לי שיכור כל כך.

רן נשכב לידי על המיטה וחצי של אחות של איציק ואני שכבתי על
הגב והסתכלתי על התקרה. שמתי לב בזווית העין שרן שכב על הצד
כשהפנים שלו מופנות אליי.
הוא ליטף לי את הפנים, ואמר לי כמה אני יפה, ואני שלא ממש
ידעתי מה אני אומרת אמרתי לו תודה ושגם הוא יפה אבל הוא צחק
עליי ואמר שאני שיכורה ואין לי מושג על מה אני מדברת.
הוא החמיא לי עוד קצת ונתן לי נשיקה קטנה במצח. שאלתי אותו מה
השעה והוא אמר לי שכבר 3 וחצי ואני עצמתי בינתיים את העיניים
והרגשתי שהראש שלי מסתובב, ומאז אני לא זוכרת כלום.
כנראה נרדמתי, או שפשוט האלכוהול השפיע עליי כל כך ואני לא
זוכרת מה קרה אז אבל אני זוכרת שהתעוררתי והרגשתי שיש מעליי
משהו כבד,
היה לי קשה לפתוח את העיניים אבל בסוף הצלחתי,
ראיתי את רן ערום מעליי והרגשתי איך הוא חודר אליי לאט לאט,
הרמתי את הראש וקלטתי שאני ערומה לגמרי וכשבאתי להזיז אותו
ממני הוא תפס לי את הידיים ואמר לי שאני אחכה עוד כמה דקות.
הסתכלתי הצידה על השעון קיר בחדר וקלטתי שהשעה 4
אמרתי לו 'רן תרד ממני, מה אתה עושה?' ואפילו שהייתי מסטולה
לגמרי אני זוכרת שאמרתי לו את זה וניסיתי להזיז אותו ממני.
הרגשתי בחילה וכאבים כשהוא חדר אליי יותר מהר
אבל הוא תפס לי את הידיים בצדדים ונישק אותי כל הזמן כדי שאני
לא אצעק.
אני הוזזתי את הראש כל הזמן וצעקתי לו שירד ממני וביקשתי עזרה,
אבל המוזיקה שבאה מהסלון הייתה חזקה מדי אז כנראה שאף אחד לא
שמע אותי.
ניסיתי להתנגד לו, לא הבנתי מה קורה פתאום כי רק לפני רגע הוא
שכב לידי והחמיא לי והיה הבן אדם הכי נחמד שיצא לי לפגוש.
לא הצלחתי לזוז, הוא לא היה שמן אבל הוא היה לי כבד מדי, ולא
הצלחתי להוריד אותו ממני.
פתאום הרגשתי כאב חד, וצרחתי כאילו דקרו אותי, הוא נבהל כנראה
כי הוא ירד ממני במהירות.
לא הבנתי מה היה הכאב הזה כי אני כבר שכבתי בעבר עם האקס שלי
ולא כאב לי כל כך, אבל קלטתי את רן מוריד ממנו את הקונדום,
מתלבש מהר, נושק לי על המצח, לוחש לי באוזן 'תודה, זה היה
מצוין' ויוצא מהחדר." מיכל עצרה לרגע, הסתכלה על השעון על ידה
השמאלית וראתה שעברו רק 5 דקות מהפעם האחרונה שהיא התחילה
לדבר, היא הרגישה שזה לוקח שנים ורק רצתה לסיים עם זה כבר.

"אחרי כמה דקות כשקלטתי מה קרה כרגע בחדר, התיישבתי לרגע
והתלבשתי.
יצאתי מהחדר ניגשתי מהר לשירותים כי הרגשתי בחילה ושאני עומדת
להקיא. הקאתי כמה דקות, שטפתי את הפנים ויצאתי לעבר הסלון.
ראיתי בסלון משהו כמו 4 זוגות שוכבים על הרצפה ישנים, ראיתי את
חן ישנה עם איזה בחור וקלטתי את נופר רוקדת עם איציק, שאלתי
אותה איפה מעיין ודנה הבנות שבאו איתנו והיא אמרה שהן עזבו
לפני חצי שעה בערך.
היא גם אמרה לי שאני נראית נורא, אבל אמרתי לה שזה בגלל שהקאתי
וששתיתי יותר מדי.
אמרתי לה שאני זזה הביתה ושתשמור על חן, כי פשוט לא יכולתי
להישאר שם יותר.
ראיתי את רן יושב עם סיגריה מול הטלויזיה מסתכל עליי, במבט
שאני עדיין לא מצליחה לפענח.
לקחתי סיגריה מקופסא שהייתה זרוקה על השולחן שם ויצאתי מהבית,
הצלחתי לתפוס מונית אחרי 10 דקות בערך והגעתי הביתה. כשהגעתי
הביתה נשארתי בחוץ קצת, עישנתי את הסיגריה ונכנסתי הביתה.
כולם ישנו כי היה 5 בבוקר בערך אז נכנסתי לחדר בשקט ולפני
שניקיתי את האיפור או לפני שהחלפתי בגדים בכלל התחלתי לבכות,
בכי כמו שלא היה לי בחיים, בכי כאילו שאמא שלי מתה, כאילו
שראיתי רצח מול העיניים שניה לפני, כאילו שנאנסתי לפי כמה
דקות..."
מיכל הסתכלה על מירה וביקשה נייר טואלט לנגב את הפנים מרוב
הדמעות, מירה יצאה לרגע וכשחזרה הביאה איתה בקבוק 'מי-עדן'
וקופסא של טישו.
"מיכל לכי הביתה, אני רואה שקשה לך יותר מדי אולי תנסי לישון
קצת ולהירגע ואני אתקשר אלייך אם נצליח להתקדם במשהו בתיק הזה,
עזרת לנו במה שאת יכולה כרגע, אנחנו ניפגש שוב במשך השבוע
לעבוד על הקלסתרון.
מפה העבודה שלנו מתחילה ואת יכולה ללכת הביתה להירגע" אמרה
מירה כשהיא מלטפת למיכל את הראש

מיכל יצאה מתחנת המשטרה כשהיא מנגבת את פניה בפעם המאה באותו
יום,
היא תפסה מונית וחזרה הביתה,
כשהיא הגיעה הביתה היא נכנסה לחדר ונשכבה במיטה.
דקה לפני שהיא נרדמה היא רק נזכרה שוב ושוב במשפט

'תודה, זה היה מצוין'.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 8/3/04 18:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ילדת החושך

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה