מושפע מהיצירה "רצח"
אתמול האיש הגבוה מהבית ליד זרק את הגרביים שלו. כשהקבצנית
שאלה אותו למה הוא זורק זוג גרביים, הוא ענה "כשנקרעת לך גרב,
את לא תמשיכי לגרוב אותה ולתת לבוהן שלך להתקרר, נכון? את
תזרקי אותה". הקבצנית חשבה מעט ואז ירקה עליו. רק אז האיש
הגבוה מהבית ליד הבין שהוא טעה וזרק את הגרב.
מושפע מהיצירה המתמשכת "יומן המסע הבלתי נלאה"
קמנו מוקדם. הלוואי ולא היינו קמים מוקדם. הלוואי והיו נותנים
לנו לישון.
כמה בא לי לישון. אני רוצה לישון. שעון מעורר, שעון מעורר,
שעון מעורר. יעל, יעל, יעל, יעל, יעל. אכלנו ארוחת בוקר, היה
אחלה, היה מגעיל, היה בסדר, היה מעניין, היה עשוי מאפר אדם.
הבחור שנתן לי את הארוחת בוקר הסתכל עליי כאילו אני בעצמי
אוכל. הרגשתי מה זה להיות יהודייה בפעם הראשונה. נסענו לראות
מחנות. בכיתי, לא יודעת למה. היה לי קר, לא יודעת למה, אולי
בגלל שהיה קר. יקי אמר "בולבוליטוס חרזיטוס" ואני הסכמתי עם כל
מילה. לא יודעת למה. חדווה אמרה "אוי אני עייפה", וזה היה
המשפט הכי נכון בטיול הזה. נתנאל אמר "למישהו יש פיתה", ואני
ידעתי פתאום שאני ונתנאל לא ניפרד לעולם. אחר כך ראיתי דשא.
דשא. דשא. דשא. גופות, גופות, גופות. היה נראה כאילו הדשא עצמו
היהודים שמתו אבל הם לא באמת מתו, הם יישארו איתנו לנצח.
הרגשתי שוב מה שלא הרגשתי מאז ארוחת בוקר - מה זה להיות
יהודייה. אף אחד אחר לא יבין את זה. כל מי שלא היה בפולין הוא
לא יהודי. בכיתי, בכיתי, בכיתי. בנינו קרימוטוריום מלגו -
צחקתי"
מוקדש ונכתב עלי ידי איש גדול קטן עם כישרון בלתי נלאה
שלום...!
