הורדתי חולצה, ונעמדתי חשופת חזה מול גלי.
את הסרט השחור שאני קושרת על הצוואר שלי, סרט שהפך כבר לסמל
המסחרי שלי, הורדתי מהצוואר וקשרתי סביב הפטמות.
נעמדתי על המיטה של גלי, ופיזרתי את השיער. מבט אחד למראה ואני
פשוט יפה!
הגוף הזה, החלק, עם נקודת החן ליד הפופיק.
גלי ביקשה שאשאר בדיוק בתנוחה הזאת "מושלם" היא צועקת ולוחצת
במהירות על כפתור המצלמה עם פילם השחור לבן שלה.
סליל הפילם חזר אחורה והסתיים. הוצאנו אותו מהמצלמה, לקחנו את
המפתחות של האוטו של אמא של גלי ונסענו לקניון. לפיתוח הסרט.
סיור קטן בקניון, הרבה חנויות בגדים. "תגידי, מה יהיה אם
ההורים שלך ידעו?" גלי שואלת.
"האמת, לא מטריד אותי, למען האמת אין סיבה שהם ידעו. איפה הם
ימצאו את זה בכלל?"
"זה גם נכון" היא אמרה, והמשכנו לצעוד בקניון.
עלינו במדרגות הנעות בחזרה לחנות הצילום.
"54 שקלים בבקשה" ביקש המוכר. גלי שילמה ויצאנו.
התיישבנו על ספסל והתחלנו מעיינות בתמונות.
"איזה קטע! זה בטיול, בדיוק כשיצאתי מהמקלחת" צחקה גלי. "וזאת
אני, בבוקר, כשרציתי שתעשי לי תמונה על רקע הים".
וככה אנחנו מעיינות בתמונות החדשות שזה עתה יצאו מהתנור.
התמונה האחרונה הייתה שלי. בחדר של גלי, פלג גוף עליון חשוף
כמעט לחלוטין.
"מדהים" אמרתי. "פשוט מדהים".
אפשר לומר שזאת התמונה הכי יפה שהייתה לי אי פעם. ואני הרי
ידועה בתור חובבת מצלמות, בכל הזדמנות אפשרית אני מצלמת עצמי
בפוזות ותנוחות שונות ומוזרות. עם חולצה, בלי חולצה, תחתון,
מכנס, מה שבא ליד. כולם כבר ראו את הגוף שלי. זאת השיטה שלי
לכבוש אותם. תמונה אחת כזו, והם בידיים שלך. זה הרי ידוע
שבשביל להשיג משהו עם מישהו אני אעשה הכל. ככה שמבחינתי תמונות
מסוג אלה הן הדרך האידיאלית ל...

לקחתי את התמונה שלי ונפרדתי לשלום מגלי.
בבית, כבר הספקתי לסרוק ולעצב את התמונה. אני כוסית, חשבתי
לעצמי. עכשיו חסרות רק המחמאות.
Send  אחד לו, ו send  אחר לו.
וככה מצאתי את עצמי יושבת מול המחשב מחויכת.
התגובות התחילו לזרום:
"וואו, זאת את?" "תגידי, יש לך חבר?" "את יודעת שאת יכולה
להיות דוגמנית?" "מדהימה, את מדהימה!"
היה רק אחד שכעס. ובצדק. האח הגדול שלי. לא לא אח גדול אמיתי,
ידיד - אח אני קוראת לו, הפסיכולוג הכי אמין שיש לי.
"זה יפה, ואת יפה, ואת יודעת שאני חושב ככה, אבל אני מבקש ממך
לא לשלוח את זה לאף אחד". הוא צדק, היה אסור לי לשלוח את זה
לאף בחור. עוד יעשו בזה שימוש לרעה.
לא סיפרתי לו שכבר חצי עולם ראה אותי במערומי, התביישתי
ובצדק.
תגידי לי את מטומטמת?! מה את עושה?! אלה הם המחשבות שעברו לי
בראש בדיוק באותה שנייה.
הבעייה איתי היא שאני לא חושבת. לא חושבת על ההשלכות של אחרי.
הפכתי כוכבת של תמונות פורנו, הא?

מאז אותה תמונה, ההצעות החלו לזרום.
לא הצעות מהסוג שאני חיפשתי. אלא הצעות לסודות. נו, סודות
מהסוג שאף אחד לא מעיז לדבר עליהם אחרי שהוא עושה אותם.
אז הסכמתי, הצעה אחת, והצעה שנייה, וכך הלאה.
מצאתי את עצמי מתאהבת באינספור בחורים שזיינו אותי כל לילה
במיטות שלהם.
וכל פעם אותו משפט "יש לך את הגוף הכי מדהים שראיתי אי פעם".
האמת, זה נחמד להפוך לסמל מין, אבל לא כשזה מתחיל לפגוע בך.

גלי מתקשרת אליי בבהלה: "שלי, למי שלחת את התמונה שצילמתי
אותך?"
"אמממממ, לאף אחד. אההה אמממ חוץ מלגיא, ואסף. אהה כן, וגם
לרועי, ועמית. ויובל." עניתי בהיסוס מחשבתי.
"טוב, את בחורה מטומטמת, זה מה שיש לי להגיד" אמרה וניתקה בבוז
את הטלפון.
9362.. "הלו?" היא עונה.
"גלי, מה הסיפור שלך?! מה קרה?" שאלתי.
"שלי, התמונה הזאת... מישהו הפיץ אותה באינטרנט. באתר פורנו."
גלי נשמעה מבוהלת.
"פורנו?! מה לעזאזל את עושה באתרי פורנו?" אי הבנה תקפה אותי.
גלי? באתרי פורנו? הילדה הכי תמימה בעולם נכנסת לאתרי פורנו.
העובדה שהתמונה שלי מתנוססת ברחבי העולם, אל מול מליוני עיני
בנים חרמנים, מזילי ריר, לא ממש נקלטה במוחי.
"תגידי גלי, איזה אתר זה? יש שם עוד תמונות מעניינות?" שאלתי
בגיחוך. גלי גלי גלי באתרי פורנו. לי זה נשמע כמו בדיחה.
"שלי, מה קרה לך? לא מספיק ששלחת לחצי עולם את התמונה שלך, את
לא מבינה שכל העולם רואה את זה עכשיו? פחדת שההורים שלך יגלו,
לא?"
שיט. ההורים שלי. הפחד הכי גדול.
למרות שמצד שני, הם לא יודעים להפעיל את המחשב בכלל, ככה
שאינטרנט? רחוק מהם.
מה גם שלא נראה לי שאבא שלי מחפש תעסוקה דרך אתרי פורנו. בשביל
מה הוא נשוי? תמיד יש בשביל דברים כאלו את אמא שלי.

"אי או", הודעה באיי סי קיו.
"שלי!!! י'כוסית!!!! תמונה פצצה שמת באתר של ענת". אוי לא, ניר
החרמן הזה, היה די צפוי שהוא יהיה הראשון שיעלה על זה.
שמתי קצת רדיוהד, בפווול ווליום, והצבתי מול עיניי את התמונה.
חיוך ענקי נפרש על הפנים היפות שלי.
קצת פחות שומן פה, קצת פחות שומן שם, ואני באמת מושלמת. תמיד
אהבתי את עצמי, אבל התמונה הזאת גרמה לי לאהוב את עצמי עוד
יותר. ועוד בשחור לבן אני בכלל בונבוניירה.

"אי או", עוד הודעה.
"שללללללי, לא ידעתי שאת כזאת שובבה!!!" זאת הייתה מיכל,
מהכיתה שלי.
כנראה שהכתובת כבר אצה רצה לה בין האנשים, דרך האיי סי קיו.

לא האמנתי שזה יקרה לי בחיים. לי! דווקא לי!
רצתי לחדר שלי, וחייגתי לגלי שוב.
"גלי... מה עושים עכשיו?" יושבת על המיטה, מסתכלת על עצמי
במראה, עם דמעות בעינים.
הדמעות הקטנות הפכו לבכי תמרורים.
"שלי, את ידעת שאסור לך לעשות שטויות, ובכל זאת עשית, תתמודדי
עם זה. לפחות עכשיו תקבלי הצעות מבחורים, כמו שרצית, לא?"

לא חשבתי על הפן הזה, אבל זה גם לא עניין אותי. כי באותו רגע
שנאתי בחורים! שנאתי כל יצור שנולד עם זין בעולם הזה!
מישהו החליט להתנקם בי. זאת ההשערה היחידה שעלתה לי לראש.
הלכתי לאמבטיה לשטוף את הפנים, ולקחתי תפוח מהמטבח.
הטלפון צילצל, זה היה אורי. סתם בחור מהכיתה.

"לא ידעתי שאת כזאת... את רוצה אולי..."
ניתקתי לו בפנים לפני שהוא הספיק לסיים את המשפט.

עליתי שוב למחשב, הודעה מאחי.
www.anat.co.il/banot/yafot/israel
נכנסתי לקישור, ומה רואות עייני?
גוף, אנורקטי. הפנים - שלי. אבל הגוף לא.
החזה היה כל כך לא יפה, וגם הגוף רזה מידי. לא הטעם שלי, אבל
בכל זאת הפנים שלי נראו טוב על הגוף הזה, למרות שכשזה צבעוני,
זה נראה פחות אומנותי.

"יפה" אמרתי וחייכתי לעצמי.
אני אוהבת משחקים כאלה, מעניין מי הטמבל...