במילותייך, את יורה אותי
אל תוך מלקוש חייך. חיינו.
לא אהיה לך אסקופה נדרסת,
את, שמילים כובסת, ברותחין.
אריג וסריג הורסת, פורמת,
ריחוק של קרובים, שלא ביודעין.
היו ימים השריית אריגים,
מעכת אל תוכם סבוני פתיתים.
משפטייך לרועץ הפכו, לצנינים,
בשרי חידודין חידודין.
מהיום אכבס שלמותי בגיגית,
עם אבקה ריחנית, שלי, אישית.
לא עוד באושים בסלינו,
איש, אישה, חיים, דרכינו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.