פרספוני האדס / בת לילית |
ושקט תביא,
יפה עד כאב
ושוברת את ליבי.
נסיכה דקה
זקופה ושברירית,
יופיה כערפל,
שקוף ומסתורי.
יפה ככסף
הבוהק באור ירח,
מאיר בלובן
ואת ליבי קורע.
ואני לעולם
לא אבין את החן
העדין כל כך
שממנה קורן,
שכן חן בת לילית
לא יהיה לעולם
לשכמותי,
לבת - אדם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|