טוב, הגיע הזמן, היום הקדוש כבר כאן.
ובכן, מצהיר אני בזאת, גדי מי (?!), קבל עם ועדה ובפני כולם,
שהנה, הגיע גם תורי לכתוב על עצמי בשלל מילים מורכבות,
וברוכות בתיאור פסיכולוגי מוגזם.
כלומר, רוצה לומר כי הרי לפניכם איש עצוב, אך יחד עם זאת בעל
חוש הומור,
איש מורכב ובעל נטיות משונות, ומידי פעם חושב מחשבות מורכבות.
לכן, לסיום, רק אומר קשקוש פטפוט ואף אוסיף כי מדובר
בשמיטפוט.
כי אני זה רק אני, איש פשוט עם מחשבות פשוטות,
חיים יחסית פשוטים (לפחות בהשוואה לטלנובלות של ימינו)
ואפילו תר אחרי דברים פשוטים, לעיתים פשוטים מדי.
לכן, לסיום, אחזור על המנטרה: קשקוש פטפוט, פטפוט קשקוש.
מצטער שלא יכולתי לכתוב בחרוזים,
אף מתנצל מראש על חוסר רגישות,
שכן היום, ביום שטוף גשם זה וחורפי למדי,
לאחר שנפרדנו, ואף הספיקו לעבור מספר ימים,
כלומר 3 חודשים,
בליבי רצות להן רק מספר מילים:
קשקוש, פטפוט, שמיטפוט.
וכל מילה מיותרת. |