מרינה שין / הכלוב |
רק קמטים מסגירים צלקות.
ואותו חיוך לא ישכח-
שפעם אהבה.
ואותו חיוך לא יחזור-
כי פעם אהבה.
קשה להיפרד מחלומות
וכשחלום כואב, נהנים.
למרות שהתחלה חדשה מחכה,
היא שקועה עמוק באדמה,
בשמלת בלאים ישנה.
לפעמים בורחת רחוק,
מעיזה לפרוס כנפיה.
יופיה עדין לא נשכח,
פורח מתחת לבלייה.
וביום שלא יחזור.
וביום שהדם יפסיק לזרום
ויחלימו פצעיה.
תצא אל החופש,
מכלא נעוריה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|