מפכפכות שופעות קסומות
מעיינותי תהומותייך
כנות
רגישות
מתפרצות
מערטלות  
פועמות כל-כולך...

כמי פלגים סוערים , מבקיעים נופייך
חורצים ערוצם עמוק
חוצים מרחבי שדותייך בריח פריחות אביב,
ממריאות בדממת שחר נודדות דמיונותייך  
במעוף אל השמש העולה מעבר להרים,
ולאור לבנה במילואה...

שוטפות משייטות סירתך באפיקן הנפתל
ולא ידוע...
עד תגיעי בבוא יומך אל פתח הים הגדול,
שם תפסעי על חופייך באדוות גלים...

שם תפרשי מפרש סירתך הלבן לרוח,
תישאך אל אופק
צלול
מבעיר
מואר
לא נודע...

               בהשראת יעלי לי