בוקר,
הכול כרגיל,
הפרחים מפיצים את ריחם לכל עבר
השמש זורחת
והציפורים מצייצות,נשמע עוד יום רגיל?
לא בשבילה

היא שוכבת במיטה,
דוממת, לא מצליחה להוציא מילה.
נזכרת, באהבה שהיתה לה,
בחברים שהיו לה,
במשפחה שאהבה אותה,
ובכל מה שהיה לה

פעם

עכשיו, היא לבד,
בבואתה העצובה משתקפת במראה
היא גלמודה,
מרגישה מיותרת.

כמו במערבולת היא נסחפת בים,
נסחפת, הרחק מכל מה שהיה לה פעם
ומי עליה ישמור?
מי לה יעזור ויושיט את ידו?
מי יציל אותה מגורלה?
מי יוכל לגרום לה לחייך ולו פעם אחת?...