"רפניאלו אומר שמרוב שאנחנו מתעקשים, אלוהים חייב להיות
קיים, ומרוב תפילות נהיית לו אוזן, ומרוב הדמעות שלנו העיניים
שלו רואות, ומרוב עליזות נובט החיוך שלו."

ע"פ"הר אדוני" מאת ארי דה לוקה

וְגָם אֲנִי רוֹצֶה לִנְסֹק אֶל עַל,
לִפְגֹּשׁ אֶת אֱלֹהִים
וּלְדַבֵּר אֵלָיו בְּגֹבַהּ הַדְּמָעוֹת.

אֶלְחַשׁ לוֹ כִּי לִבִּי עוֹרֵג
אֶל רֵיחַ הַנָּמֵל בַּסִּמְטָאוֹת,
אֶל אַפְלוּלִית עֵינֶיהַ שֶׁל מָרִיָּה
וּקְרִיאוֹת הַתַּגְרָנִים בְּנִיב נָפוֹלִיטָנִי.

יוֹם יָבוֹא, אִם לֹא אוֹמַר נוֹאָשׁ,
עוֹד יִבְקְעוּ כְּנָפַי מִתּוֹךְ הַחֲטוֹטֶרֶת
וְאָעוּף כְּמוֹ דּוֹן רָפַנְיָה,
הוּא - פָּנָיו אֶל הַמִּזְרָח,
לְהִטָּמֵן בִּירוּשָׁלַיִם,
וַאֲנִי - אֶל הַגָּגוֹת שֶׁל מוֹנְטֶדִידְיוֹ,
לְהַשְׁקִיף עַל נַאפּוֹלִי, לִרְאוֹת
וְלֹא לָמוּת.


ינואר 2004

שירי מחווה לספרות עולם:
http://stage.co.il/s/301222