לא אחדל מלבכות את בריחותייך
עזבת את גן לבי ובידייך פרי
אין בי עוד קרני האור שיספיקו לחלומותייך
אפור ומהורהר מתבולל בתשוקתי

אין בור דומם או מקום לבושת
אין רחוב סואן שאליו אנוס נא לנפשי
רק הרגלים אשר לא יוצאים מדופן
לב נשבר בא המחר ואוסף בו גם אותי

כשאשכב מלא בכאב ודופק
רועד בכדי עוד להאמין בנוכחותי
כל שאחפוץ הוא רגע אומץ
להשליך אותך אל האלבום של תשוקתי

עד אז ודאי תיהי בי רק שלכת
סוף קיץ ענוג המקבל את קבורתי
שלא כל יום אישה מאיש הולכת
שלא כל יום אתגלה בפנייך במלוא חולשתי