מרחוק הוא נראה כמו כולם, סתם נער ממוצע. כשמתקרבים אליו הוא
יחייך אליך, לא חיוך מזויף אלא אחד מכל הלב. הוא יחייך אפילו
אם הוא לא מכיר אותך. הוא מהאנשים האלה שאתה יודע שהוא תמיד
יהיה שם בשבילך. הוא תמיד ישמח לשבת ולנהל שיחה רצינית , או
סתם לשבת ולשתוק, ופשוט להיות שם בשבילך. לא משנה מה תעשה או
תגיד לו הוא תמיד יחייך חיוך מבוייש ויראה את העניין בצורה
האופטימית והנחמדה ביותר. אתה אף פעם לא תראה מישהו מדוכא
לידו. ואם תעמוד לידו עצוב הוא מיד יעזוב את הכל וישאל מה קרה,
ואתה כמובן תספר לו כי איך אפשר להגיד לו לא, הוא הרי רק רוצה
לעזור. הוא יקשיב לך לא משנה מה וינסה לעזור, ואם הוא לא יצליח
הוא פשוט יהיה שם, רק בשבילך. אז הוא יבקש ממך לחייך, וכמובן
שלא תסרב לו כי פשוט אי אפשר. אם תעיז להגיד לו לא, הוא לא
יכעס הוא פשוט יסתכל עליך במבט כלבלבי, וכבר ישבר לך הלב ותשנה
את דעתך, כי אתה לא רוצה לפגוע בו כי הוא נראה שאם תפגע בו הוא
פשוט ישבר. האיש שאי אפשר להגיד לו לא אף פעם לא יינצל את
כוחותיו לרעה. הוא ישתמש בהם רק כדי לעזור לאנשים, אף פעם לא
לטובתו. אני לפעמים מסתכלת עליו, פשוט מוקסמת ולא מאמינה בכלל
שהוא קיים, אבל אז אני מתקרבת אליו והוא מחייך, רק אלי, ואני
יודעת שהוא אמיתי.
לפני כמה ימים ראיתי אותו יושב על ספסל לבדו, ולמרבה הפתעתי
הוא לא חייך. "מה קרה לך?" שאלתי בדאגה. "את יודעת שאת הראשונה
ששאלה אותי מה קרה לי? כל השאר באו התיישבו לידי ולא שמו לב
למצב רוחי. ברגע שהם ראו שאני לא מגיב ועוזר, הם פשוט קמו
והלכו בכעס. לכולם מתאים שאני נמצא פה , והם יכולים לסמוך עלי
שאני אעודד ואעזור להם, ולאף אחד לא אכפת ממה שקורה לי" הוא
אמר בשטף. הסתכלתי ישר לתוך עיניו, דבר שאף פעם לא עשיתי
כשדיברתי איתו, וראיתי אותו באמת. ראיתי אדם שעוזר לכולם, אדם
שהוא רק אדם, עם ימים קודרים וימים בהירים. הוא נראה עכשיו כל
כך בודד, ואני לא ידעתי מה לעשות. האיש הזה שכל כך עזר לי,
ואני לא יכלתי לעשות כלום בשבילו. החלטתי לעשות את הדברים
היחידים שידעתי. חייכתי אליו וחיבקתי אותו. ישבנו שנינו ולא
אמרנו דבר, כי לא היה מה לומר, לא היה צריך כלום, רק להיות שם
רק בשבילו. הוא לא היה שם בשביל אף אחד, אלא רק בשביל עצמו.
פעם אחת הוא רצה לחשוב על עצמו, ואני לא יכלתי להגיד לו לא.