זה התחיל ביום שני בבוקר אחרי הגשת המונולוג בתיאטרון ולפני
שעמדתי להתאבד בפונקציות מורכבות, החלטתי להקיא אותך ממני.

זאת הייתה החלטה די מוזרה, פעם כשניסיתי להיות כוסית זה לא
עבד... המערכות שלי התנגדו בתוקף לניסיונות שלי לעוות את
תפקודם, ואני אחרי ישיבה אינסופית מול אסלות דוחות החלטתי
לוותר.
אבל הפעם כשנכנסתי בסערה לאחד מתאי השירותים הצבועים צהוב
זוהר, נעלתי אחרי את הדלת, התכופפתי עם פני רכונות מעל האסלה
ודחפתי שתי אצבעות עמוק אל תוך הגרון - זה הצליח.
נוזלים שונים נפלטו החוצה ממני וכשהמערכות לא יכלו יותר, הן
קרסו וחומצות התחילו לחרוך לי את הגרון, לא יכולתי יותר, קמתי,
נפלטתי מהתא המחניק והמצחין והתחלתי לרוץ.

לסימטה האפרורית והמוזנחת מאחורי מפעל הברזים הישן הגעתי כשכבר
לא יכולתי בכלל לנשום, צנחתי ליד הקיר והאסטמה שלי הבהירה לי
שיש דברים שאני לא יכולה לעשות.
באותה שניה זה היה די מטופש מצדי להוציא את המצית - זיפו
הכחולה שאתה וארז קניתם לי ליומולדת, לשלוף סיגריה ולשאוף
לתוכי עשן.
חשבתי לעצמי שזה יהיה כמו ספונז'ה, אני אציף את הריאות והחמצן
בעשן וכשהם יזרמו שוב במעלה קנה הנשימה שלי הם יסחפו אותך
איתם.

שבוע שעבר כשארז יצא חמשו"ש הוא קפץ לבקר אותי, הוא שיחק קצת
עם המצית ושוב סיפר לי את הסיפור על איך התנגדת לזה שתקנו לי
זיפו כי זה יעודד אותי לעשן.
איך יכולתי לעשן כשהשענת את התלתלים שלך על הבטן שלי וסיפרת לי
שאנשים שמעשנים מגעילים אותך?
הם מגעילים גם אותי.

על הקיר עוד נותר הגרפיטי הזה שנורא הצחיק את מאי "כשחונקים
דרדס, הוא נהיה כחול?" היא השעינה אותי על הדרדס המתוק בעל
המבט השואל, התמהוני שהוספתי מתחת לחידה שאתה הגית, ובדקה אם
היא אוהבת בנות.

גילינו שמאי לא אוהבת בנות.
גם אני לא אוהבת בנות, רק אותה.

"את זוכרת את היומולדת של ריי" שאלת אותי באיסיקיו ויכולתי
לדמיין אותך מחייכת, זכרתי.
ישבת עלי כל הערב וצחקת ונתת לי להסניף את השיער שלך ולנשק לך
את הצוואר ולפתוח לך את הקשר בחולצה, ואת לא הפסקת לצחקק
והייתי ממש מאושרת.
לא ידעתי שזאת מניפולציה, שהמשחק הרבה יותר מורכב ממה שאני
הייתי מסוגלת להבין, זה היה מהלך מחושב כדי שהוא כמעט יגמור
בתוך הבירה שלו וכדי שלך תהיה הזדמנות נוספת לגלגל את
הקוביות.
דאבל.

במשך שעות התערבבתם במיטה הפרחונית שלך. הוא גהר מעלייך ודחף
לשון תאוותנית לפה שלך שלא הכיר מעולם טעמו של אדם אחר, ואת
ליטפת אותו ונתת לו לחכך את אפו בשקע הזה בצוואר שלך, איפה
שריח השמפו שלך נספג בעור.
יומיים אחר כך הגב שלי נצמד לבטון הקר, המקושקש, ובסימטה
התעשייתית מאחורי מפעל הברזים הישן את נתת לי להעניק לך את
הנשיקה הראשונה שלך, כמעט. גילגלת בפי את הטעם המתוק הזה שלך,
ואת הבירה ואותו.
לימים אני לא אסלח לך על זה שנתת גם לו לזרום בי.

לא סיפרתי למאי שאנחנו ציירנו את הגרפיטי ואת הדרדס על הקיר
של מפעל הברזים.
אתה זוכר כמה ארז שנא את המקום הזה?
בתקופת הקיצוצים שלפני הסגירה הסופית הם פיטרו את אבא שלו. ארז
לא היה מפסיק לספר בדיחות שחורות שאולי יהפכו את הסימנים
הכחולים שצויירו לו על הגב לדבר מצחיק.
אני ואתה כנקמה עשינו גרפיטי ענק על חזיתו האחורית של הבניין,
"זה לא כל כך מצחיק" חשבתי לעצמי כשמאי קראה את זה שוב ושוב
כשצחוק פעמונים מצטלצל מגרונה.

אני לפעמים נורא מתגעגעת לימים האלה, קצת לפני שאתם סיימתם
ללמוד, קצת לפני שאני התחלתי ללמוד באמת, אני זוכרת שאז חשבתי
שאני ואתם, אנחנו תמיד נהיה יחד.

על מאי דיברתם כל הזמן, לא באוזני כמובן אבל אני ידעתי, "אתם
לא יודעים שממני אתם כבר לא יכולים להסתיר כלום" אמרתי, שוברת
לתיבת פנדורה את המנעול, אז סיפרת... סיפרת על המלאכית
הבלונדינית שממש רוצה אותך, זאת שלומדת שכבה מתחת לארז, מאי
קוראים לה... מאי, מ-אי, "יש לה פאק רציני באישיות" אמרת והוקל
לי, חשבתי לעצמי שאם יש לך את ארז ויש לך אותי אז אתה לא ממש
צריך את מאי, "ויותר מזה" המחשבה המשיכה לקדוח בראש "אנחנו
לא ממש צריכים את מאי".

"את באה ליומולדת של ריי היום?" שלחת לי אס.אמ.אס ענייני,
"בטח" חייכתי מעבר לצג הטלפון הזרחני ונכנסתי למקלחת.
בטח.
היה כל כך קר באותו ערב בים, אני זוכרת שכולם ישבו מחובקים כדי
לא לקפוא. כולם חוץ ממני וממך וממאי.
"חבל שארז לא בא..." חשבתי בקול רם כשעמדנו בבר וקנית לי
אורגזמה.
מאי באמת הייתה יפה, ובלונדינית, ומקסימה ובאמת שניסיתי למצוא
מה דפוק בה, אבל לא הצלחתי.
ואחרי חמש דקות היא כבר התישבה עלי ולא הפסקנו לצחוק.
ראיתי איך אתה מביט בנו, עוקב אחרי היד שלה שליטפה לי כאילו
במקרה את הירך, חשבתי לעצמי שאולי... רק אולי אתה גם רוצה ללטף
לי את הירך, וחשבתי לעצמי שאתה יכול, אם תרצה.
אבל לא רצית.

לפעמים אני מדמיינת את שלושתנו, יחד.
על המיטה הריחנית שלה, בסימטה מאחורי מפעל הברזים הישן, בתא
השירותים הדחוס.
אני הפעם הראשונה שלה, אתה הפעם הראשונה שלי, ואנחנו שתינו
הפעם הראשונה שלך. הלשון שלי לא תחפש מפלט מהטעם שהותרת בפה
שלה, אתה לא תמחה סימני לובלו שקופים שהותרתי על הצוואר שלה,
והיא... היא לא תעשה בי ניסויים.

העשן זרם החוצה, ולרגע יכולתי בצורה חדה ביותר להרגיש את
הריקנות מתפשטת בתוכי ואת המחשבות נתלות באוויר יחד עם סירחון
הניקוטין והטבק.
שעות אחר כך עוד ישבתי שם ולא יכולתי להפסיק לתהות מה קורה
לדרדס כשחונקים אותו.