אהובי,

פרי בוסר הייתה אהבתנו
וכעת תינתן לבנים.
גלגולי שלכת זרקו שיבה
ייאושם, בראותם אנו
בצעדי ענק, דורכים אותם.
כי נשזפו ובגרו פניך
מראות אותי
וקמלה צמרמורתי
מעורקי ידיך.
גם, מצאנו מהמורת דואבת
וגם נתקלנו בה
בעודנו תלויים בחוט דק.
אך מעתה,
נקלע צמה
ונתנדנד יחד, מחוייכים,
מעל מי תהום
קרים וצלולים.


07.10.03