זהו. החלטתי.

הגעתי להחלטה קצת קשה האמת, אבל החלטתי. וזה סופי.

למרות שאני רוצה אותו, אני לא יכולה לעשות לך את זה.
אני לא יכולה לתת לרגשות שלי לזרום ולהתעופף לעולמות רחוקים,
כשאני מדמיינת אותך יושב בצד ומנסה להבין איך כל זה קרה.
איך הכל בכלל נוצר מאחורי הגב שלך.

אני יכולה לדמיין אותנו יחד, אותי ואותו, במקומות הכי
אינטימיים והכי הכי יפים שיש בעולם כולו, אבל ברגע אחד הכל
מתנפץ כשאני רואה לפתע את הפרצוף שלך, את המבט החסר אונים שלך
שרוצה כל כך לצעוק עליי "איך יכולת לעשות לי את זה?!" אבל מצד
שני מבט של "אני לא מבין מה קורה פה".

אוי, אני כל כך מצטערת.
למה בכלל הייתי צריכה להיכנס לזה?
יכול להיות שעשיתי את זה רק כדי לשכוח אותך?
רק כדי לנסות לעבור הלאה על ידי זה שאני ארצה מישהו קרוב
אליך?
איך בכלל יכולתי לחשוב ככה??

קשה לי לחשוב על זה עכשיו, אחרי שפתאום נפל לי האסימון, והבנתי
סוף סוף מה אני עושה.

- "ואולי במקום אחר, אולי בזמן אחר, הוא היה יכול, היה יכול,
לגרום לי לחייך".

אני ממש מצטערת,.
מצטערת על זה שחשבתי שיש לי סיכוי איתו,
מצטערת על זה שחשבתי שלא אכפת לי ממך ומאף אחד, ואני אחיה את
החיים שלי כמו שאני רוצה.
מצטערת על זה שלא חשבתי עליך, על איך אתה תרגיש כשתדע.
מצטערת על זה שלא ידעתי לשים לעצמי גבולות.



- לקוח מתוך השיר "במקום אחר" של "102 מלאכים". (עם שינוי קל)
הדבר הראשון שעלה לי בראש כשכתבתי את היצירה.
ואולי יש לזה סיבה.

19-12-03. יום עצוב בשבילי האמת... היום בו הלהקה התפרקה
רשמית.
אוהבת וזוכרת תמיד.