[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עמית ביט
/
המסטיק שלי

הוא הדף אותי לקיר ונצמד אליי. הוא היה הרבה יותר חזק ממני,
ואני כזו שברירית וקטנה, לא יכולתי להתנגד. הוא הסתכל עליי
מקרוב, הרגיש את הנשימות העצורות שלי קרוב; הוא היה כל כך בטוח
בעצמו ואני הייתי מרותקת למשחק המקדים. הוא הכניס את היד שלו
מתחת לחצאית שלי, פשפש לעבר הנקודה הרטובה ביותר. הוא היה
מדוייק, ידע איפה להניח עדינות ואיפה נוקשות וכוח. הוא שיחק בי
ותפס ביד השנייה את הצוואר הדק שלי וחנק אותי מעט, נצמד עוד,
עד שכמעט נשימתי נעתקה ממני.

לא עצמתי עיניים. רציתי לראות איך הוא עושה את זה, עם מבט קר
אך מגורה. הוא רצה אותי אבל לא התלהב יותר מדי. היו לו כפות
ידיים גדולות, ובכלל הפרופורציות שלו היו הרבה יותר גדולות
משלי. הוא יוכל בקלות להקיף את צווארי ביד אחת.

הוא פתח את הרוכסן שלו וחדר אליי בתנועה אחת. כרכתי רגליי
סביבו והוא רק נדחק עוד ועוד לתוכי. היה לו ריח משגע והוא נשך
אותי חזק בצוואר, לא נותן לי לזוז ולא נותן לי לדבר. עשה הכול
בשקט ובמיומנות צרופה.
הוא לפתע יצא ממני, החזיק לי את שתיי הידיים ככה שלא אזוז,
הוריד אותי לרצפה והכניס את הראש שלו עמוק מתחת לחצאית שלי. זה
התחיל בנשיכות קטנות ועדינות ולאט לאט האנחות שלי התחילו
להישמע קצת כמו צעקות רכות שרק התחזקו, אבל הוא לא התייחס.

הרפלקס שלי רצה לסגור לו על הראש, ואז הוא נגס בו, הוא נגס
בדגדגן שלי ואני הייתי חצי מעולפת באותו הרגע, לא הצלחתי
להוציא הגה מהשיתוק וההלם שגופי היה שרוי בו. הוא טיפס מעליי
והפנים שלו היו מכוסות בדם. הוא לעס את הדגדגן שלי כאילו היה
מסטיק בזוקה, מוצץ ממנו כל טיפת טעם שנשארה, עד הגבול של הטעם
הלוואי שנשאר בו וירק אותו לפה שלי.
נחנקתי מהדגדגן של עצמי בזמן שהוא חדר אליי שוב, והפעם בהרבה
יותר כוח. הייתי רטובה מהמיצים של המשחק המקדים ומהדם שנזל שם
בכמויות אדירות. בזמן הזה כבר הייתי מטושטשת והגוף היה רדום,
משותק למחצה. הוא דחף את עצמו שוב ושוב עד הסוף,לרגע בתוך כל
הכאב הזה חשבתי שאני גומרת או משהו, והכאב - כמו כל פעם מחדש
מזכיר לי שכרגע אכלו לי את הדגדגן, לעסו ליתר דיוק.
נזכרתי בנקודת הג'י שמעולם לא מצאתי לעצמי. לפחות הייתי מוצאת
אותה, אולי היא הייתה מעמעמת את הכאב קצת.

הוא תפס לי את הידיים מאחורי הראש רגע לפני שגמר כדי שלא אזוז
מילימטר. הייתה לו גמירה אילמת לחלוטין. הוא יצא מתוכי ופקד
עליי לירוק את הדגדגן מהפה. האמת שהוא נאבד לי קצת אי-שם בחללי
הפה שלי, אבל הלכתי לפי הנקודה הספציפית בפה שהיה בה הכי הרבה
טעם לוואי.
כשקמתי עוד נזל ממני דם, כמעט התעלפתי מהקימה המהירה. ירקתי את
הדגדגן לאיזו פינת חדר. ראיתי איך הוא מתגלגל באבק כמו שניצל
שמתגלגל בפירורי לחם לפני שמטגנים אותו. הוא היה חסר צבע, נראה
כאחד שעברו כמה שעות אחרי שחנקו אותו, אפילו קצת כחלחל כזה.

הוא סגר כפתוריו ואמר לי שאני יכולה ללכת עכשיו,ובזמן שהתחלתי
להתקדם לעבר הדלת שמעתי רעש מוזר מאחורי, ועוד לפני שהספקתי
להסתובב הוא ירה לעצמו בראש ונפל בפינת החדר המאובקת,
ליד הדגדגן שלי. הם נראו כל כך שלווים פתאום, כמו רומיאו
וג'ולייט נוסח סרט ביזארי כזה או אחר. חבל, חשבתי לעצמי, הם
דווקא יכלו להיות זוג נחמד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
השם ייקח אותם

(מסע לעידוד
הסעת חברי
המחתרת היהודית)


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/12/03 23:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עמית ביט

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה