אמתין, אנסה, אהבתיך
נצח נכון ונרגש
יתום ירקרק יכונן יהבי
ארבה שיח, גם מלל חיי אתרום
ואין מלבי דבר זולתו
המון אשורר, מעט אוותר
בסוף נוודע, לחות ונשיקה
אלומות שיבולים רכות ותחתן נשמת אלוהים חיים
ונצח שלם רווי וסמוק נכוחה בין ערביים לשחר
תכולת שלהבת, ורודת נמשים, שקד למד עינייך
כמהתי, שושנה רעננה, ואהבתי נדר לפני חיי

(פיוט אקרוסטי. מלמעלה למטה "אני אוהב אותך". בכל שורה של
המילה "אותך" חבוי שמה של זו אשר בזכותה עמלתי. כך היו רגשותיי
כלפיה... אלף מארות על ראשה, מי ייתן ותישרף באש הגהנום
הלוהטת. ראשה יותז אליי קיר והכלבים יילוקו את דמה. ארורה
תהיה. ארורה!)

מהו המקום הזה

- מהו המקום הזה?
- כאן עמד המקדש.
- בהן צדקך?!.
- בהן צדקי.
- זה תל חורבות.
- זה מה שנשאר.
- כיצד זה קרה?
- אתה זוכר את המנהיג הישראלי?
- השופט?
- כך הם מכנים אותו. תפסו אותו בסוף.
- איך?
- התרגיל העתיק ביותר בעולם. שלחו אליו מקצוענית ושילמו לה
היטב.
- וזה הצליח?
- בסוף זה הצליח. משהו שקשור בשיער שלו.
- ומה אז?
- אז הביאו אותו לבורות, עיוורו אותו והשאירו אותו להירקב שם
במשך כמה שנים.
- אני לא מבין. איך אסיר עיוור גרם לכל זה?
- ובכן, יום אחד החליט הכוהן הגדול, שלכבוד יום דגון - מי ייתן
והקורבן היה לטעמו - יביאו את האסיר אל המקדש ויכבלו אותו בין
עמודי התווך, למען התעלל בו קצת לתהילת דגון. מסתבר, שאלוהי
ישראל לא אהב את הרעיון. מה גם, שברוב טיפשותו, לא גילח שר
האסירים את ראשו של השופט כבר שנה. אמנם כשניצח את האלף בלחי
חמור, היה לו שיער עד אמצע הגב וכשנכבל לא גידל השיער עד
לכתפיו, אך מסתבר שזה היה מספיק.
- אז איך הוא הצליח להרוס את המקדש?
- הוא הפיל את עמודי התווך.
- הוא מה?
- שמעת אותי.
- איך?
- עם הרבה שיער וקצת מאמץ.
- ולא עצרו אותו?
- בדיוק הגישו מנחה לדגון. הטקס דורש ריכוז רב ואת כל כוחותיו
של הכהן, מי כמוני יודע.
- מי דיבר על הכוהן? השומרים לצידו צריכים היו לנעוץ בו חנית
ולגמור עם הסיפור.
- לא שמו עליו שומרים.
- לא שמו עליו שומרים?
- אכן שאננות. חשבו אותו לאסיר עיוור וחלש, שנמק כמה שנים
בבורות ועכשיו נתלה אפוס כוחות בין שני העמודים העבים ביותר
במקדש. איזה סיכוי היה לו?
- זה באמת נשמע סביר, כשאתה מספר את זה. אולי אלוהי ישראל הוא
באמת מלא הוד ונורא.
- אל תמעיט בדגון לידי. אתה אמנם שר הצבאות עכשיו, אך מעתה אני
הוא הכוהן הגדול. ניצחונך הוא נצחונו של דגון - אל תשכח.
- לאחרונה ידו של דגון אינה משגת את ישראל, לפחות לא כמו
שציפינו לאור העדרים והעבדים ששחטנו לפניו. וכמובן, מה שרואות
עיניך...
- אמרתי היזהר בלשונך!
- ... אולי כדאי ללמוד קצת על אלוהיהם - ננסה להשיג את תמיכתו
ויפנה פניו לישראל.
- חשבנו על זה. מסתבר שהם העם הנבחר שלו. חסר טעם.
- ובכל זאת, הוא הסיר את חינו מהשופט לזמן מה.
- יש משהו בדבריך. אני אשלח מרגלים.
- אני לא יכול שלא לשנוא אותם.
- את מי?
- את ישראל. המתחסדים. הקדושים. המעונים הגדולים. זאת הייתה
הנאה גדולה ללמוד שהשופט הגדול שלהם נפל...
- מסתבר שלא מספיק רחוק, אבל מספיק חזק.
- ... ועכשיו זה.
- אתה מפקפק באמונתך? מפקפק בדגון?
- ודאי שלא...
- ודאי.

- מהו המקום הזה?
- את יודעת היטב.
- מקום נורא הוא זה.
- מלא הוד ונורא גם יחד.
- מדוע תלך אהובי?
- נוצרה שם תסבוכת עם המקומיים.
- תמיד ישנה תסבוכת. בכל פעם זה משהו אחר.
- מסע ארוך עברנו אך אל תיראי - יבורך השם.
- למה הגענו לכאן בכלל?
- כי לפני שהכרתיך חלמתי חלום.
- ומה היה בחלום?
- זו הייתה התגלות.
- התגלות?
- כן.
- ומה נאמר לך?
- שעליי לבוא לכאן.
- לכאן?
- לכאן.
- חשבתי שאתה אוהב אותי.
- אני באמת אוהב אותך. האמיני לי.
- לו באמת היית אוהב אותי, לא היית מביא אותי למקום המבחיל
הזה.
- מדוע חשבת, שנשאתי אותך לאישה לפני חמש עשרה שנה?
- כי אתה אהבת ואני אהבתי, אהובי.
- האם אנו עדיין אוהבים?
- אני אוהבת אותך מאז ועד עולם.
- ומדוע זה אנו אוהבים?
- כי כך רצה השם.
- אם את יודעת את התשובה, מדוע זה תשאלי אותי לחינם?
- כי אני אוהבת אותך, ירחם האל ואיני רוצה שתעזוב. אני שונאת
את המקום הזה, את המדבר הזה ואת הים הזה ממערב. הוא תפל יותר
מכל ים אחר שראיתי. אל תלך!
- האל ברך אותי ברעיה נאמנה, שדואגת לי וממלאת את תפקידה
נאמנה. האל ברך אותי. ברך אותנו.
- לא מספיק כדי שתישאר עימי.
- את יודעת למה נישאתי לך?
- כי כך רצה השם.
- בדיוק.
- אני... איני מבינה לכוונתך.
- כשראיתיך לראשונה, לחש קול באוזני כי הנה זו אהובתי, רעייתי
לעתיד ועליי לאהוב אותך עד שיבוא קיצי.
- אתה כל כך רומנטי... אולי נעשה עוד ילד עכשיו?
- מה זה רומנטי?
- לא יודעת. שמעתי קול והוא אמר לי לומר לך את זה.
- עתה את מטילה דופי בי.
- האם לא הטלת בי דופי? אני אשתך בגלל שהאל נתן לי חוכמה לראות
אותך ולהבין אותך. אתה אינך אדם פשוט וכך גם אני. לכן הוא לחש
לך לאהוב אותי.
- ואת מאמינה בזה?
- עד עכשיו חשבתי, שאתה משכנע אותי להאמין באל.
- וזה מצליח?
- אלוהים עדי, כי אהבתי נתונה לו מאז שנטע בי בינה. צווארי
חושק בשפתיך שוב.
- צווארך ענוג מדי לשפתי הגסות, אך מתוק הוא מדבש ואיני יכול
להימנע עוד.
- אם כן, הישאר כאן וטעם ממנו ככל שתוכל. לכשתסיים, אציע לך
עופרים רכים.
- אני אמנם רעב, אך נראה כי את לא יודעת שובע.
- אחרי ככלות הכול, הרעב חזק יותר מכל דבר, במיוחד אצל הגבר.
- אישה! סרה דיברת עכשיו. עליי ללכת.
- אהובי, אני מתנצלת. אנא ממך - אל תלך.
- באמונה דיברתי אלייך ואת פיתית אותי. התעטפי! שימי את הצעיף
הזה על פנייך, למען יסתיר את עיניך וקולך ידעך.
- אהובי...
- שקט! האמונה היא החזקה מכל. לא תענוגות הבשר ולא הרעב הם
ביסודו של האדם אלא האמונה והמסירות, השלום הנצחי. התמסרי
להנאתו של האל ולא להנאותייך.
- אם כן אמור לי, מתי תשוב?
- לא אשוב עוד אלייך.
- הו, אל תאמר זאת! אל תעזביני!
- אהובה, אין הדבר בידי.
- מדוע?
- כי הכול כבר נאמר.
- נאמר מתי? איפה?
- לפני חמש עשרה שנה, בחלום.

- מהו המקום הזה?
- כאן יהיה מקום קבורתך.
- החוף הזה... המים... המקום הזה...
- מקולל?
- הנה, אמרת זאת. מדוע שאקבר כאן?
- במותך, תברך אותו.
- לעולם לא אציג את רגלי כאן.
- מדוע באת?
- זה חלום.
- ובכל זאת, באת לכאן.
- אינני מכיר את המקום הזה.
- ובכל זאת, הוא נמצא בך.
- מדוע בי?
- לאלוהים הפתרונים.
- מדוע שאביא עצמי לכאן?
- מדוע לא?
- האם אין לביתי תקווה, שאצא ממנו ואעקור למקום זה... צחיח כמו
הגהנום.
- ביתך שמור ובטוח. קיומו ייזכר לדיראון. והמקום הזה נמצא
בטבור העולם.
- טבור העולם היא ירושלים. המקום הזה הוא תעלת ניקוז מתוך אותה
בטן רכה...
- אין זה חלום פשוט ואני איני רק יציר דמיונך. שמור על לשונך,
גזאת.
- מעולם לא פחדתי מאדם. גם לא ארע ממנו בחלום.
- אינך צריך לירוא מאף אדם.
- עזוב אותי במנוחה או שתה מהים הזה... מדוע אתה מחייך?
- מפני שאינך הראשון.
- הראשון שמה?
- אין זה חשוב. מה שחשוב הוא, שהרגע יבוא עליך ועליך, בבואו,
לקום וללכת לכאן.
- מדוע?
- לאלוהים הפתרונים.
- מי אתה? מדוע איני רואה אותך?
- זוהי התגלות ואני הוא הקול.
- הקול?
- הקול.
- קול האל הוא גבריאל... אם כן אמור לי, מדוע באת אליי?
- מפני שאתה אביו של בנך.
- ומי יהיה בני?
- אביו של נכדך.
- לאן כל זה מוביל?
- אל נינך.
- מה לך ולנין שעוד לא נולד?
- לו אלחש את מילותיו של השם והוא יפיץ את הבשורה.
- מהי הבשורה?
- אל למילים הללו להיאמר לפני בואו.
- מדוע?
- כי לפניו, אין להן משמעות. עליו לבצע את מלאכתו ואתה את
מלאכתך.
- ומהי מלאכתו?
- הוא יקבע בקיומו סדר חדש. בזכותו יקומו גבולות ארציים
ורוחניים חדשים, שאותם לא ידע העולם, יבורך השם.
- ומה מלאכתך?
- תפקידיי רבים. כמה מהם כבר מילאתי.
- מה למשל?
- האבן הגדולה כבר נחצבה. חוצביה, ביניהם אני... שמם הוא היום
אגדה. אך את האגדה על האבן יספר נינך.
- אם אתה יודע כל כך הרבה, אולי תאמר לי את שמו?
- מוחמד בן עבדאללה, הנביא.

- מהו המקום הזה?
- עיר כופרים, ככל אותן ערים של כופרים.
- והרחש הזה?
- המיית הגלים מחוף הים התיכון.
- מדוע אנו כאן ולא בתוכה?
- ובכן, הוד מעלתו ביקש שלא נחשוף עצמנו. אנו כאן כדי לראות
ולשמוע, אך לא להיראות או לכבוש.
- הכופרים...
- הכופרים יבואו דין וחשבון עם אדוננו במוקדם ובמאוחר. לב הארי
יחליט על כך.
- אני מודה לכם על שהצלתם אותי מלוע התנים הללו, אך הכופ...
- הנוודים גרועים מין הכופרים. כשראינו את קרעי גלימתך, לא עלה
בדעתנו דבר מלבד הצלתך, אבי.
- תבורכו בניי. טוב עשיתם והאל יברככם.
- חיינו מקודשים לו, אבי... אליו, אל בנו ורוח הקודש.
- טמפלרים?
- לא אבי - אנו הוספיטלרים של סט. ג'ון מירושלים ואחינו
הטוטונים איתנו. להם צריכה להיות נתונה תודתך, שכן אנו
ההוספיטלרים מנועים מלשאת רעה באחר... גם כופרים.
- משנתו של...
- אל...
- ... סט. ג'ון...
- ...בפרשנות ...
- ... בתהילתו ציווה...
- ... ומרי הבתולה עצמה - על ברכיה מול הצלב - ביקשה מחילה בשם
הבן לכל ילדיו!
- בניי...
- אבי.
- אבי.
- די. בני העוולה אינם מכירים בשילוש או בשליחיו על פני האדמה
ועקרו את עיניי ברגע שכפתו אותי. כה חלש אני. אולי מוטב היה
והייתם מניחים לי ולגורלי עימם.
- אבי, ברגעים אלו עליך להסיר את הנטל מעצמך ולנוח. מחר אנו
מתכוונים להתחיל את המסע צפונה, חזרה להוספיטל בעכו, שם תהיה
בטוח.
- אחי ההוספיטלר צודק.
- לא... אין לנו זמן לבזבז. עלינו לצאת מיד אל גיא בן הנום,
בואכה ירושלים.
- אבי, עם כל הכבוד, עיקר הלחימה מתנהלת שם כרגע. אין מקום
מסוכן יותר עבורך מאשר שדה הקרב.
- עליי להיפגש עם לב הארי! הכופ...
- אבי, אתה ודאי הוזה.
- כל שעלינו לעשות הוא ללכת בצילו של לב הארי. היכן שעבר הוא -
שקט יהיה ובטוח.
- אבי, מה התכיפות?
- המקום הזה, מה שמו?
- שמה של העיר הזו?
- כן, מה שמה?
- נשאר עוד מישהו חי מן הקרב?
- כן, אך לא לזמן רב. הוא איבד את ידו לסר טולסטון.
- אם כן, אנו נלך לשאול אל פיו. פול? אנא גש אל האסיר. אבי -
אמור לי במה העניין.
- מה שמך, בני?
- מרקוס היינריך אייזנרוט.
- ואתה?
- קסווייר מן הטוטונים, אך כולם קוראים לי הוולשי.
- קסווייר ומרקוס, אתם חייבים להביא אותי  מלפני לב הארי. אתם
מבינים? דברים חשובים לי אליו. מידע שיכול להכריע את הכף כנגד
מסעות התקווה לשחרור ירושלים. אם אנו נמצאים היכן שאני חושב
שאנו נמצאים, הרי שאבקש מכם, מרקוס וקסווייר, להתיר את הרסן
מבהמותיכם ולרכב כל עוד רוח חיה בקרבכם אל לב הארי ולהורות לו
את הדב... אהוו.
- אבי!
- ... אני בסדר. היודעים אתם את שם העיר?
- היכן פול?
- הוא יחזור בקרוב, אבי... בינתיים, נוח.
- לא! קרא לו עכשיו.
- אם זה רצונך... קראו לפול.
- מדוע כה חשוב לך לדעת מהי העיר הזאת?
- מדוע הדרמתם כל כך?
- אנו אוספים אספקה עבור פיות החיילים הקדושים. עקבנו במשך
יומיים אחרי השיירה ששבתה אותך, עד שנזדמנה לנו שעת כושר לעשות
מעשה. זמן מה לפני שאיתרנו את שיירת הנוודים איתרע מזלנו ואבדה
לנו המפה. מכיוון שכולנו נמצאים בארץ הקודש לא יותר משנה, אין
בינינו אף אחד שזוכר את שמות המקומות הנקלים על דרכינו. לרוב
אנו מנחשים אותם בעזרת הברית הישנה, שפול מחזיק באמתחתו. עם
זאת, את תווי הארץ אנו מכירים ולא נתעה בדרך חזרה.
- אינך יכול להעריך היכן אנו?
- זו לא גת, בכך אני בטוח. אנו דרומית לה והים קרוב.
- המממ...
- אוה! הנה פול.
- ובכן?
- הוא שלח אותי לשתות מהים. חוץ מזה, כלום.
- זה מספיק - עכשיו בניי אני יודע היכן אנו נמצאים...
- איך אתה יודע?
- האל נותן אוזניים לשמוע ודעת להקשיב. את העיניים הוא לקח לי,
אבל אשתמש במה שנשאר. ועתה הקשיבו - סלאדין מתכוון לבגוד בלב
הארי. ריצ'רד שם מבטחו בכופר והכופר לועג לו בצביעות. בזמן שהם
ישובים לשולחן המשא ומתן, שלח סלאדין שליחים למצריים לגייס צבא
גדול. אותם נוודים שקטלתם בזמן שחילצתם אותי הסוו כמה שליחים
ביניהם...
- כמה פחדנים נמלטו מיד כשהסתערנו... הנחנו להם!
- גם אם הייתם רודפים אותם, לא הייתם מונעים מדבר הבגידה להגיע
לעושי דברו בקהיר ואלכסנדריה. הם לא היו היחידים.
- בכור השטן!
- השילוש ישמרנו!
- אבי... כיצד אתה יודע כל זאת?
- אני מבין טורקית. האב הקדוש, הקרדינל מריימס, שלח אותי כנספח
מטעמו לסייע בידו של אוגוסטוס, הלא הוא פיליפ השני, מלך צרפת
הגדולה...
- אבל אין לך כלל מבטא!
- אני בנו הרביעי של סר ג'יימס מקנטרברי. בגיל עשר הוא שלח
אותי להיות נערו של המרקיז דומונט דה-לה-מאטר מבריון. שנתיים
מאוחר יותר אימץ אותי הכומר סולי אל גלימותיו, בהוראתו של
המרקיז. האל רצה שלא אדע לשאת חרב, אך חנן אותי בבינה חדה יותר
מכל כלי משחית. כמה תחסר לי הקריאה...
- הנה, הנה...
- אבי, אתה צודק בהחלט. אך לא תוכל לעמוד במסע כזה ולהבריא.
- בריאותי היא הדבר האחרון המדאיג אותי.
- אנא, הנח לי לשאת את ההודעה הזו למלך. הוא ודאי...
- הוא לא יאמין לך. ליבו עיוור מאמונה ועד שפגש בשד הכופר לא
היה בכך אלא טוב.
- ומה יעזור, אם כך, שתבוא אליו אתה בדברים?
- הוא מכיר אותי מן הזמן בו פיליפ עוד עמד על הקרקע המדברית
הזו יחד עם לב הארי. הוא שמע אותי משמש כמתורגמן לדברי הכופרים
עבור פיליפ. כמו כן, אני איש הכמורה. כל אלו, יחד עם מצבי
הרעוע, יש להם סיכוי רב יותר לגרום לו לפקפק במתק השפתיים של
השד המוסלמי.
- ומה תאמר לו?.
- אומר לו, שהמקום הזה הוא השער לבואה של התגבורת לירושלים.
הוא ישלח, אם ירצו שמיים, צבא לכבוש את...
- אתה שומע את זה?
- מי מקים כל כך הרבה רעש?
- המפקד! 'דוני! 'דוני... המחנה מותקף...

- מהו המקום הזה?
- אכן, צחנה רותחת על ערימה של אבק וסלעים מסותתים.
- והוא רוצה שנכבוש את זה?
- נפלאות דרכיו מבינתי.
- אפשר לחשוב שאתה מדבר על אלוהים.
- הוא מחשיב עצמו לאחד בכל פעם שהוא מוציא את החוטם שלו
מהמפות.
- ובמפות הוא לא?
- במפות, הוא אלוהים, נקודה.
- האל ינצור את המלכה ואת הגנרל...
- כי אותנו הוא שלח לעזאזל.
- לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר.
- אז מה, ג'ון? אין לנו תקווה?
- אנחנו פה בשביל למצוא תקווה וזה המפקד בשבילך.
- כן המפקד.
- אני מבקש ממך לשמור על שרשרת הפיקוד, במיוחד במצבים
נואשים...
- ... כן המפקד...
- ... במיוחד במשימות רגישות...
- ... כן המפקד...
- ... בהן אנו עוטים את הסחבות הללו...
- ... כן המפקד...
- ... והולכים לספור סחבות אחרות, שנוהגות להסתובב בצחנה
רותחת, על ערימה של אבק וסלעים מסותתים...
- ... כן המפקד.
- טוב, מספיק עם זה. הנה באות שתי סחבות. העמד פנים שאתה טיפש
ומסריח.
- ככה?
- לא, אל תחייך. הסנוור מהשיניים שלך יסגיר אותנו.
- סליחה המפקד.
- אמרתי לך להפסיק עם זה.
- המפקד?
- הקשב היטב לפקודה הבאה. אסור לך לומר את המילה המפקד עד
להודעה חדשה. במקום לומר אותה, עליך לחשוב אותה בכל פעם שאתה
פונה אליי או עונה לי... האם זה ברור?
- כן המפ... כלומר, כן.
- ששש... תחזיק את הגמלים רגע, אני כבר חוזר.
- כן ...
- מה?
- המפ...
- ששש!!!
- סליחה.
- הכדים! הכדים!
- מה איתם?
- אנחנו אמורים להיות עכברי דרכים ואתה מתנהג כמו חייל
בריטי... לך תביא אותם!
- מיד המפ... מיד.
- טוב, אני רואה שהם מתרחקים.
- אמממ... אתה חושב שהמנדט יחזיק מעמד אחרי המלחמה?
- אתה מתכוון לומר לי שיש לך ספק?
- האמת היא שכן.
- צ'ירצ'יל יחליט בעניין. אני מקווה שהמנדט יהיה כאן הרבה מאד
זמן, אבל אם אתה שואל אותי לסחבות האלה יש סיכוי טוב יותר מאשר
ליהודונים.
- למה?
- ספרת כמה סחבות יש בין סודאן לתימן?
- יש בזה משהו.
- ואם יש משהו שאפשר לומר לזכות הסחבות, הרי שהם ערבים אחד
לשני כמו... כמו ערבים. אני פשוט לא מכיר שום דבר טוב יותר
בתור דוגמא.
- למה?
- האסלאם. הפונדמנטליזם המתחזק סוחף אחריו המונים. כמו בתקופת
מסעות הצלב, רק הרבה יותר מחייב. גם בחיי היום יום שלהם הם
יותר מחויבים לאסלאם. יש בו איכות פונדמנטליסטית יותר. תובענית
יותר.
- מה למשל?
- הם מתפללים חמש פעמים ביום.
- לאחרונה, אני מוצא את עצמי מתפלל פעם בכמה דקות.
- גם אני. אבל לא באורח פורמאלי כמו הסחבות. אתה לא פורש שטיח
בשעות מסוימות ביום ועושה מתיחות בזמן תפילה.
- הם מתכופפים, לא?
- לא יכולתי למצוא לעצמי עוזר טוב ממך?
- מה אמרתי?
- לא חשוב. גם אסורה עליהם שתיית יין ואכילת חזיר.
- כמו היהודים?
- בערך. גם סוג של כשרות. למרות שאצל היהודים העניין הזה הרבה
יותר קשוח, אבל הארצישראלים, למעט קהילות קטנות, לוקחים את
עניין הכשרות פחות ברצינות.
- ומה עם המקום הזה?
- המקום הזה יכול להפוך לרעה חולה. אל תשאל למה.
- למה?
- ביקשתי.
- ...
- טוב, אני אסביר לך בכל זאת, כי זו עומדת להיות המתנה ארוכה.
זאת תחושת בטן שלי, אבל אני מתייחס למה שאמרתי לך עד עכשיו. יש
כאן ריכוז מאד גדול של סחבות על שטח מאד קטן. זה בעצם מידבר
ובכל זאת, מסיבות היסטוריות, המקום הזה משגשג. הנמל שלו הוא
הנקודה האחרונה המרכזית, מפה ועד מצריים. כך שיש למקום הזה
חשיבות אסטרטגית וכלכלית מסוימת. הבעיה היא, שהמקום הזה אינו
יצרני. זהו נווה מדבר אנושי על גבול המדבר.
- לא הבנתי כלום.
- הוא גם דלת הכניסה מדרום וגם הדלת האחורית של הארץ הזאת.
המקום הזה נמצא כבר בתוך המידבר ואחריו המידבר נמשך עד לקהיר.
והוא מרכז בתוכו כמות רבה מאד של אוכלוסיה. הוא מועד להפוך
לבסיס גרילה. אתה מבין - מצד אחד הוא לא מעניין אף אחד ומצד
שני הוא בכל זאת נקודת מפתח.
- גרילה?
- בן כמה אתה רב"ט פיט?
- עוד מעט תשע עשרה.
- המממ... אבא שלך זה קולונל האנסון?
- איך ידעת?
- לא חשוב.
- אז מה זה גרילה?
- כך מכנים את צורת הלחימה של הפרטיזנים בדרגים הגבוהים.
פעילות מחתרת בסגנון פגע וברח.
- כמו הרזיסטאנס.
- כמו הרזיסטאנס, אבל בקנה מידה הרבה יותר מסוכן.
- למה?
- אתה לא מקשיב? סיפרתי לך כמה הם קנאים לדתם.
- אה, חשבתי שאתה מתכוון לפרטיזנים.
- הייתי צריך לדעת... תראה, די בכך שהם יהפכו את המלחמה שלהם
במישהו למלחמת קודש ותראה חיילים נרגמים על ידי ילדים, נשים
מחזיקות רובים וזקנים מפוצצים את עצמם עם רימונים על מחלקות
סיור. אני לא מקנא ביהודים, אם צ'רצ'יל ייסוג מהמנדט וייתנו
להם מדינה.
- נכון... למה?
- כי הם, בניגוד אלינו, לא יכולים לחזור לבריטניה הגדולה, לאי
שלנו, ולחיות שם ללא סכנה. כלומר, כרגע אנחנו בטוחים למדי.
- קיבלתי מכתב מאמא...
- הגיוני...
- המפקד?
- לא חשוב. פתאום מתחשק לי להקשיב לך... קיבלת מכתב מאמא...
- ... זהו, קיבלתי מכתב מאמא והיא מספרת, שג'ק גרייבס חזר אחרי
שנפצע שוב - הפעם בהולנד - וסיפר, שהקמפיין שם נכשל... בכל
זאת, אחרי D-Day ההפצצות התמעטו מאד. הסירנות עוד מקפיצות אותם
באמצע הלילה אבל היונקרסים והמסרשמיטים בכל זאת לא מגיעים עוד
לבקר.
- כן, אני יודע.
- אהממ... המפקד...
- כן?
- אני חושב שאנחנו ננצח את המלחמה.
- גם אני... מקווה... מתקרבים אלינו שוב.. הקצינים עם הגברת...
רוץ, תביא את הסלים...
- המפ...
- ששש...
- מרחבא...
- מרחבא! וואהלן ווסאהלן סעידי! מרחבתיין סאיידתי... שוף
איל...
- חאלס! מין הדא? ג'יב איל אווייה...
- אכלנו אותה

- מה זה המקום הזה?
- 'יו-עזה.
- מה?
- נ-יו ע-ז-ה. 'מל 'חלל הבינ'ולמי קלינטון, 'יו עזה,
מייפ"ל.
- מייפ"ל?
- האיחוד הטריטוריאלי של'מדינות האזור - מצריים, ישראל,
ירדן, פלשתין ולבנון.
- בסך הכול עשיתי מסע קצר לאנדרומדה וחזרה. איינשטיין והשטויות
שלו - ידעתי שמשהו התקלקל.
- 'יסות סחר?
- סליחה?
- טי-סות ס-ח-ר?
- גרוע מכך: יזמים עצמאיים.
- אאוץ'.
- אז רגע... איפה אנחנו בדיוק?
- 'תה מכיר ת'זור 'זה?
- אני ישראלי במקור.
- וואללה? ח'פה?
- מהמרכז. תל אביב רוב הזמן.
- אה. טוב... הנחב"ע 'שתרע ל'שטח שפעמ'יה עזה.
- ומה קרה לעיר?
- 'רכיאולוגים דחפו חלק ממנה לקומת מרתף של קלינטון.
'יסטוריה, ת'מבין?
- כן.
- אנ'לא. 'דעתי זה חור. חבל על הנדל"ן. 'גיד, איך אנדרומדה
בתקופה זו של'שנה?
- איזו תקופה זו?
- עכשיו'ביב.
- אין שם אביב - רק קיץ או חורף. זה לגמרי תלוי באיזה צד של
הכוכב אתה.
- מ'זת'ומרת?
- נו... שהפלנטה מראה את אותו הצד לכוכב שלה כל הזמן. כמו
הירח... ?
- ל'ודע. 'ז'יכ'געת לזה?
- באלפיים עשרים ושלוש עליתי לבסיס הירח האמריקני וחייתי שם
שנתיים, בתור מנהל פרוייקט... לא חשוב. אז בדיוק גילו את הנעת
הייזנברג. אני ועוד עשרת אלפים איש עקרנו יחד עם חתיכה מהירח
בגודל של נבאדה לטיול זריז לאנדרומדה. אחרי ארבע שנים קיבלנו
שדר שלימד אותנו להתקין את מעגן התקשורת המיידי. שנתיים מאוחר
יותר אני יוצא לנסיעת עסקים בחזרה הביתה. קניתי כרטיס בתא
הקפאה כדי שלא אשתעמם. אני שונא נסיעות ארוכות. כנראה שההנעה
הראשית כשלה ובמקום זאת פעלה ההנעה המשנית. מבחינתי עברו ארבע
שנים... כאן עברו שבעים.
- 'זה קטע.
- אני צריך עכשיו לחפש את הילדים של הנכדים שלי. הם צריכים
להיות בגילי... ומה איתך?
-  אני 'קושי גמרתי תיכון, 'שקיבלתי ת'רישיון למוני'ת'זאת.
'ני'ובד 'גיל שבע.
- אתה באמת נראה לי קצת צעיר בשביל לעבוד בתור נהג מונית.
- 'פני שנה 'שיתי 'פסקה 'כמה חודשים ו'יסיתי 'סיים ת'תואר, 'בל
בגיל שלוש-עשרה אינ'ך כבר ת'סבלנות של בן תשע או עשר.
- הורמונים?
- חה חה! גם.
- איך קוראים לה?
- פטי.
- פטי... "שמנמונת"?
- לא, איסמה פאטמה... פטי. 'ולי 'תחתן לכמה חודשים.
- למה כמה חודשים?
- 'יא לא 'צטרך ל'שות סדיר ו'ני 'וכל ל'גיש בקשה ל'תקבל
לבוי'נג.
- בואינג?
- כן. 'תה יודע, יש ל'ם מונופול 'ולמי 'ל תחבורה 'ווירית.
- יא אללה. דו קיום...
- אה?
- גם את שיעורי ההיסטוריה פספסת?
- לא 'תוכנית 'לימודים שלי בכלל. 'ותי דחפו להקבצה ב' ב'יתוך
וביקוע.
- מה?
- הי-תוך ו-בי-קו-ע.
- וואו, אז איך גמרת בתור נהג מונית?
- על מה 'תה מדבר!? 'תה יודע מה הייתי צריך לעבור 'די 'קבל
ת'רישיון למונית?
- האמת היא שלא.
- 'שביל רישיונות של טכנאי 'יתוך וביקוע, שזה 'סתכם בתיקון
תנורים ב'תיים ומזגנים, 'תה הולך לגילדה וחותמ'ל כרטיס 'חד עם
'תעודה מהביצפר. 'שביל ל'טיס 'חד כזה 'תה צריך ל'בור שלושה
קו'סים ול'שיג שלושה ריש'ונות משלושה משרדים
בירוק'טיי'מ'יומים. החמש דקות 'כי ארוכות 'חיי...
- בחייך.
- 'לא עיני וועלא ראסי.
- אה?!
- 'שבע לך.
- אה... יש לך איזה המלצה בשבילי ללינה?
- אה, יש'ך 'סקים בסביבה?
- כן, גם.
- טוב, אנ'מקומך לא 'ייתי 'תקרב לאשקלון. אם יש'ך כסף 'תה 'כול
'מצוא מקום טוב וזול בתל'ביב, אבל'ת'צטרך רכבת או מונית. אם
יש'ך יותר, אז רפיח. גם קרוב, גם חוף...
- ים...
- אני במקומך לא הייתי שותה ממנו. גם לא נכנס.
- למה?
- מאז ש'תחילו 'שתמש ב'יתוך קר כבר לא זו'קים 'שורת גרעינית
בטעות 'פני 'נחיתה בנחב"ע.
- הבנתי. תודה.
- 'ין ב'ד מה! 'ני 'כול לקח'תך לשם אם 'תה רוצה.
- אני קודם צריך להגיע לנמל.
- 'קרא לי. הנה הסטריפ שלי.
- יופי של סטריפ. בר-קוד קומבינה.
- ת'יודע... ת'צריך ל'פסיק 'דבר ככה. ת'שמע'מו שסב'שלי
'י'מדבר, רק'וד יותר 'נתיקה.
- סליחה?
- זה באמת לא ענייני, אבל זה 'צת מרגיז 'שמוע 'תך 'שתמש בשפה
ה'לגת הזאת. 'שמע כאילו 'תה מושך ת'מילים עד הסוף. שפה של בית
מרקחת.
- יא... אתה יודע, יש בזה משהו. 'בנתי.
- 'ני רואה 'שתה מבין 'ניין.
- 'ני תופס מהר ת'ניינים.
- 'פה!
- 'ני ארז. ארז כהן.
- 'זה קטע! גם לי קו'רים 'רז. 'רז 'בו מרזוק.
- נעים מאד, ארז אבו מרזוק.
- 'תה עוד פ'ם 'שמע כמו חיצוני. 'זהר, 'נצלו אותך. טוב,
הנה'גענו.
- זה נראה נורא למדי מלמעלה, אבל מפה זה נראה אפילו יותר
גרוע.
- טוב, ת'לא קנית 'שטח נחיתה. זה 'שטח ציבורי.
- אויש... זה פרלונזי שוכב שם? תראה את המחוש...
- לא'זה 'חד מ'עולים 'חדשים של'מה ש'יה פ'ם 'רצות 'ברית
של'מריקה. די 'צחיק שלנחב"ע קו'רים על-שם 'שיא 'מריקני 'תיק.
'טח 'קרוב 'חליפו לנחב"ע ת'שם.
- יהיה טוב.
- 'היה טוב, כן.
- כמה זה?
- שלושים וחמש קיי.
- יש לי רק דינרים ויורו.
- דינרים, 'ורו, 'תו'דבר. 'תו'שער. שלושים וחמש'לף.
- מה?
- 'ינפלציה.