הארנב הלבן
נפל
לתוך המחילה
ולא
נמלט לתוכה.
הארנב הלבן
מונח במקומו עכשיו -
מסתחרר,
מתהפך,
במחילה,
החודרת למעמקי בטנו.
שם,
יתגלגל לעד
מגולם מכוער, לפרפר מכוער
בין
שני פתחי המחילה הצרה.
אל
אור אחד.
אל
אור שבקצה אחר.
אם רק
היה יכול לקפוץ
ואז לעוף,
אבל השעון בכיסו
דורש את הנצח.
והנשימות קוצבות את הזמן.
יש בו זיכרון נעים יותר -
של
ילדה
ובלון,
שצבועים באותו צבע.
זה יותר יפה כשזה לא אמיתי...
קל להעלם.
קול נעלם.
נרדם מהר יותר
במחילה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.