דן ספרי / אֶרֶץ הָאַהֲבָה |
הָיָה שָׁם אֵיזֶה קֹר פּוֹסְט-מוֹדֶרְנִי
שֶׁצָּנַח עָלֵינוּ מֵאָנְדִי ווֹרְהוֹל שֶׁעַל הַקִּירוֹת
אֲבָל הַזּוּג בַּמִּסְעָדָה הָרֵיקָה הָיָה מֵאֶרֶץ אַחֶרֶת
רַק הֵם וַאֲנִי נִשְׁאַרְנוּ.
כְּבָר לֹא רוֹאִים הַרְבֵּה תַּיָּרִים מֵהָאָרֶץ הַזּוֹ
יֵשׁ לָהֶם חֻקִּים מוּזָרִים שָׁם
כִּי פִּתְאוֹם הִיא ש-ָמָה אֶת רֹאשָׁהּ בְּחֵיקוֹ
וּפָנָיו שֶׁהָיוּ חֲרוּשׁוֹת קְמָטִים
נָהֲרוּ בְּחִיּוּךְ נִפְלָא
אֵיזֶה אֶרֶץ מְשֻׁנָּה הִיא הָאָרֶץ הַזּוֹ?
הַמֶּלְצָרִית הָלְכָה לְהָבִיא לָהֶם מַיִם
אֲבָל הֵם לֹא הָיוּ זְקוּקִים לְדָבָר
כִּי הוּא הֵחֵל לְפֶתַע לָשִׁיר בְּקוֹל
שִׁיר יָשָׁן שֶׁל אֶרֶץ-יִש-ְרָאֵל
שִׁיר שֶׁל אֶרֶץ אַחֶרֶת יָפָה וְנֶהְדֶּרֶת.
הַמֶּלְצָרִית שֶׁחָזְרָה עִם הַמַּיִם
פִּתְאוֹם חִיְּכָה אֵלַי
לֹא יִתָּכֵן!
אֲפִלּוּ מֵרִילִין חִיְּכָה מֵהַקִּירוֹת.
היה שם איזה קור פוסט-מודרני
שצנח עלינו מאנדי וורהול שעל הקירות
אבל הזוג במסעדה הריקה
היה מארץ אחרת.
רק הם ואני נשארנו.
כבר לא רואים הרבה תיירים
מהארץ הזו
יש להם חוקים מוזרים שם
כי פתאום היא שמה את ראשה בחיקו
ופניו שהיו חרושות קמטים
נהרו בחיוך נפלא
איזה ארץ משונה
היא הארץ הזו?
הוא חיבק אותה
וכשהמלצרית הגישה
אמר תודה רבה
לכל צלחת וכוסית.
מאיזה ארץ מוזרה הם באים?
אפילו המלצרית הנבוכה
ביקשה שלא יגיד תודה על כל דבר
הם רק צחקו לעצמם
והוא ליטף את שערה הבלונדי
בעל חוטי הכסף.
המלצרית הלכה להביא להם מים
אבל הם לא היו זקוקים לדבר
כי הוא החל לפתע לשיר בקול
שיר ישן של ארץ ישראל
שיר של ארץ אחרת
יפה ונהדרת.
עכשיו גם אני הייתי במבוכה
כי שניהם חייכו אלי
חיוך אמיתי של פעם
כשהאנשים עוד האמינו.
איזה ארץ נפלאה
היא הארץ הזו?
כבר שכחתי איך היא נראית
ומה בעצם עושים בה?
המלצרית שחזרה עם המים
פתאום חייכה אלי
לא יתכן!
אפילו מרילין חייכה מהקירות
אולי גם אני אסע בקרוב.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|