בימי שודג / עת |
עת מילותי היא בבואה עגומה,
גופי ענף כגבעול ערום.
עת אני ברוח נשלח,
עיני נבוכות כבעלת הארבע -
בבאר קדומה אשקע.
בן תשחורת בגיא הזמן יורד,
הצינה בגופו חיבלה ובעורקיו נמהל.
יודע כי אינו מגיע במגע,
פעמון בתול שאבד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|