יעל אוחנה / האמנות שלך |
כמוני.
אני מגיעה פעם בשבוע
לפני זה חייכתי.
את זורקת הערה לאוויר - אלי.
נותנת חצי מבט,
הכשלון הוא שלכם בלבד,
ההצלחה שייכת לי.
אולי את צריכה קצת יותר?
אני לא רוצה,
שונאת להרגיש אחרת, מיוחדת -
האמת היא שאני מצפה לכך.
אני מחייכת לרגע, בכי אנוק
הגרון שלי כואב.
את מחבקת.
אני מרטיבה את חולצתך,
הולכת,
תיכף אשוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|