הוא לבד, הוא קם כל בוקר עם טפטוף הגשם
הוא לבד, היא מזמן כבר הרחק ממנו, אי שם
ורק הכלב הקטן יושב בפינה ובוהה לו על ציור הקיר הישן...
הוא קם והדמעות שזלגו באמצע הלילה עדיין שם
והוא עדיין מדמם מניסיון התאבדות לילה כושל.
הוא לא טיפוס של בוקר והוא כבר שנים לא מביט במראה
כוס הקפה של הבוקר כבר מזמן לא חמה מאז שלבו קפא.
התריסים מוגפים אוסר על השמש להאיר על חייו.
הוא צף לו על כאב, כנוע לאפלה
יוצא כל בוקר בדרך לעבודה, כל בוקר תוהה
להיות או לא להיות.