חלומות אמורים להתגשם, לפחות חלקם. אז למה לי לא היה את המזל
הזה וחלומי שנהיה ביחד לא התגשם? למה ליבי הוא זה שהיה צריך
להישבר? למה אתה לא נפגעת? למה רק אני ישבתי בבית וחשבתי עליך
בלי הפסקה? למה לי מגיע כל זה?
הכל התחיל לפני שנתיים שלוש. היית עוד חנון מכוער בכיתה שלי
שאם היו אומרים לי אני אגמור לחלום עלייך הייתי אומרת " איכס
חס וחלילה!".
אבל אזה משהו השתנה. אולי פשוט למדתי להכיר אותך, אולי פשוט
למדתי לאהוב אותך.

אחרי זה בנסיבות אכזריות נאלצתי לעזוב את בית ספר.
חזרתי אחרי שנתיים. כל הזמן הייתי בחול וכל מה שעשיתי היה
לחשוב עליו, לנסות להיזכר איך הוא נראה. לנסות לגלות מה הוא
מרגיש.

כשחזרתי הכל היה בסדר כאילו לא היה. אהבתי אותו יותר מתמיד.
הייתי מסמיקה כל שניה וחצי, הייתי חושבת עליו כל מאית שניה.
הכל היה בסדר, טיילנו באותה חבורה, הלכנו ביחד לסרטים. אפילו
ההורים שלי חשבו שהוא חבר שלי וכל פעם שהם היו אומרים לי את זה
הייתי אומרת לעצמי " הלוואי". וכך זה היה עד שחברה "נורא טובה
שלי" שיכנעה אותי לומר לו את כל האמת  ואני ללא כל אומץ שטלתי
לו מכתב כתבתי לו " אני אוהבת אותך, רותם"

מאז הכל נגמר, ליבי נשבר.
הוא מתעלם ממני בלי הפסקה. אני כבר כמעט לא חולמת עליו אבל הוא
תמיד יהיה בליבי.
הוא האהבה הראשונה האמיתית שלי וזה חבל וכואב שככה נגמרה האהבה
הראשונה שלי, מבלי שהתחילה...
כמו שאומרים האהבה הראשונה היא הכי גדולה ואמיתית אני רק מקווה
שזה יעבור לי מתישהו כי אני כבר ככה שנה וללא שינוי.
אני מקוה למצוא אהבה חדשה.
למה ליבי הוא זה שנשבר? למה הוא היה חייב להשאיר לי צלקות
בלב?
למה? למה?