|
עמוק בתוך רוחות הסערה
שואל את עצמי - להיכן?
הן רב חובל כבר נטש את הסיפון
והשאיר את האונייה לשוט לעבר השרטון
ואני עומד ושואל איפה את, ואיפה רב החובל
איפה אותם ימים של אושר שידענו
רב החובל ניווט את לבי בבטחה לחוף
ועתה נטש בעיצומה של ההפלגה האחרונה
הרי בלעדייך אין רב חובל על אניית לבי
והוא נידון להתנפץ על שרטון ליד החוף
להטביע אותי בעצב עמוק שכמוהו לא ידעתי
להשאיר אותי נאחז בקרש אחרון על פני המים
אך אם אגיע לחוף, תישאר בי תקווה אחת
שאמצא שוב את אותה האחת שארצה לקחת להפלגה
אל עבר האושר בספינה גדולה ויפה
ורב החובל ישוב מגלותו |
|
|
ענק אחד מכוער,
ממש מפלצת,
אכזר, רע לב
ושמן כמו חבית,
היה מתנפל על
כפרים, משפחות
חוטף לו - ואוכל
לצהריים ילדים
בכפית.
והייתה לו אחות,
ענקית - אבל
פ'סדר.
כלומר רחומה,
נחמדה, לבבית.
"איך אתה לא
מתבייש???" צעקה
על אחיה, "לאכול
ככה ילדים
בכפית?!"
התבייש הענק, כי
הבין שזה לא
בסדר, והחליט
מעכשיו אחרת
להתנהג. ובאמת,
הוא שינה דרכו
לגמרי - ואת
הילדים הוא אוכל
עכשיו במזלג. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.