כל החדר היה עפוף עשן סמיך שהגיע מהקדרה הגדולה. האש שכילתה את
העצים שרפה את הדברים שיכולו להסגירני, כל הדברים שהשלכתי לאש
על מנת לטשטש את מה שבאמת נעשה מאחורי דלת העץ של הביקתה.
ניסתי להסתתר בצריף הקטן אך לא מצאתי מקום מסתור מספיק טוב.
הצעקות מבחוץ, קהל הגברים שקרא לי לצאת הפחיד אותי עד לידי
טירוף. הם רצו לצוד, אבל זה לא היה ציד רגיל של ארנבים או חיות
שדה ובר, הם ניסו לצוד אותי. לא יכולתי שלא לחשוב על מה שעלול
לעלות בגורלי ברגע שהם יפרצו את דלת הצריף. רצתי לכיוון הקערה
הקטנה טבלתי סמרטוט במימיה והנחתי על פני על מנת שלא לשאוף את
העשן. זרקתי לתוך אש את יתר החפצים שעלולים להראות מוזרים
לאנשים שחושדים בי, אלה שרוצים במותי. המוקד כבר היה מוכן, רק
אתמול הם תפסו מישהי נוספת והעלו אותה. הצרחות שלה עדיין
מהדהדות באוזניי, לא יכולתי לעצום עין כל הלילה מרוב מחשבות
עליה. הם הולמים על קירות הביקתה, עוד מעט והקירות יפלו, אני
חייבת למצוא דרך לברוח מכאן ובמהירות!! פיתאום אבדתי את שיווי
המשקל נפלתי ורגע לאחר מכן הרגשתי שגוררים אותי, שלושה גברים
חסונים אוחזים אותי בחוזקה מניפים אותי כאילו הייתי חפץ חסר
ערך וחשיבות. אני כבר יכולה לראות את המוקד, את גזע העץ, את
החבלים והחציר. אישה זקנה ניצבת על ידם אוחזת לפיד בידה
השמאלית ולימינה עומד כומר הממלמל כמה דברים לא ברורים. חיוכו
הtיר ברגע שראה אותם מובילים אותי אל מותי. שתי נשים התקדמו
לעברי, לחשו משהו באוזניי הגברים, והם הרפו מעט מאחיזתם.
השלושה גררו אותי אל המוקד נער ונערה נוספים עזרו להם לקשור
אותי לגזע העץ. החבלים הודקו חזק, כמעט ולא יכולתי לנשום.
ילדים קטנים כבני חמש או שש פיזרו את החציר ורצו מהר להוריהם.

הכומר והאישה הזקנה התקרבו אלי בצעדים איטיים, כל צעד קירב
אותי אל מותי, כל רגע שעבר נראה לי כמו נצח. השניים ניצבו
מולי, האישה הגישה לכומר את הלפיד הוא הניף אותו באוויר, קרא
משהו בקולי קולות נשא את שם אלוהיו מספר פעמים, כאחוז דיבוק
היה ואז... השליח את הלפיד לרגלי. החציר התחיל לבעור, אחריו
החבלים, גזע העץ ואז אני...