[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ההורים שלי תמיד אמרו לי להתרחק מזה: זה לא בריא, זה לא מועיל
בשום דבר, זו הנאה רגעית שאחר-כך מצטערים עליה מאד. האמנתי
להם, ידעתי שמה שהם אומרים זה נכון אבל כשראיתי את החברים שלי
עושים את זה לא יכולתי להתאפק. הם התחבאו להם בצד, במקום בו
איש לא ראה אותם. כשהם ראו אותי הם הציעו לי גם, ידעתי שזה רע,
אבל מתוך עיניין רציתי לנסות, סקרנות, לא יותר, כמה הצטערתי על
אותו הרגע.

לאחר הפעם הראשונה לא עבר הרבה זמן עד שהגיעה הפעם הבאה. בפעם
הראשונה החברים שלי נתנו לי את זה בחינם אבל בפעמים שבאו אחרי
זה, כבר הייתי צריך לשלם. זה עלה המון אבל הסתדרתי, במקום
הדברים הרגילים שהייתי קונה, הייתי משתמש בכסף בשביל זה, כל
החיים הרגילים שהיו לי עד אותו יום השתנו, והחלו לסבוב סביב
זה. כשהתחלתי לגנוב בשביל זה ידעתי כבר שאני מכור, לא סיפרתי
לאף אחד כי לא יכולתי לשאת את הבושה.

עם הזמן החלו לראות את זה עליי, כבר לא נראיתי אותו הבן אדם
כמו שהייתי לפני. כבר לא נהניתי מכל הדברים הרגילים של היום
יום, כל דבר שעשיתי לא היה מרגש כמו שהוא היה לפני. בכל מעשיי
לא משנה מה היו, רק חשבתי על זה, מתי תהיה הפעם הבאה שאני אוכל
להנות מזה. הדבר גם השפיע על מצבי הבריאותי, כבר לא יכולתי
לרוץ בשיעורי ספורט כמו מקודם אז פשוט זייפתי למורה אישורים,
שיעור אחר שיעור.

שמתי לעצמי חוק: אף פעם לא בבית. כל פעם הייתי יוצא למקום
כלשהו בשביל זה, אם לחברים אחרים שהיו במצבי או אם לעוד סמטה
מרוחקת ברחוב. אסור לעולם בבית, אסור שההורים יגלו, אם הם יגלו
הם יקחו את זה ממני, הם לא יתנו לי את זה יותר, אסור לי לתת
לזה לקרות.

אבל יום אחד, כאשר באו אלינו קרובי משפחה, ההורים לא נתנו לי
לצאת מהבית, הם התעקשו שאני אשאר כדי שכל המשפחה תהיה ביחד.
חשבתי שאני אצליח לעבור את זה בשלום, אבל כעבור זמן קצר לא
עמדתי בזה יותר. הייתי חייב לקחת קצת, רק כדי להרגיע את עצמי
עד שהאורחים יעזבו. רצתי לשירותים ושם בעוד אני יושב על האסלה
עשיתי את זה, עשיתי את זה מהר, אבל כל-כך נהניתי ששכחתי להיות
זהיר. יצאתי משם כשהתחושה המרוממת עדיין עליי. חזרתי לארוחת
הערב כשאני שוב רגוע, זה סיפק אותי לזמן מה. רק בסוף ארוחת
הערב כשאבא שלי קם מהשולחן ופנה אל עבר השירותים נזכרתי.
נזכרתי ששכחתי לנקות את השאריות מאחוריי. כמה שניות לאחר מכן
ידעתי שהמילים הולכות לבוא, אבל בכל זאת נחרדתי לשמוע אותן:
"אייל? מה כל עטיפות השוקולד האלה עושות בשירותים?"







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
רכוש לך
סלוגונומט, יוצר
סלוגנים אוטומטי
ללא מגע יד אדם

(עפ"י פטנט של
פלאפל מושיקו)


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/12/03 18:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אייל אור-אל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה