אני ישבתי וחיטטתי בתיקיות שלי מחפשת איזה שיר שבא לי לשמוע,
ונתקלתי בתיקיה שעשיתי לך.
תמונות שלך מהצבא, מהילדות עם המשפחה.
ושוב היכה בי הגעגוע אליך. פתאום זה היה כאילו ואני רואה את
התמונות האלה לראשונה.
אתה כל כך חסר.

קשה לי עוד לכתוב על זה, קשה לכתוב על נושא כזה בלי לחזור על
דברים שכתבתי ביצירות האחרות.
הרגשתי צורך לכתוב, ברקע מתנגן MY IMMORTAL.
כל כך מדבר אלי.
יש כל כך הרבה דברים שהזמן פשוט לא יכול למחוק.
את הרגעים שלנו יחד. את השבת האחרונה שהיינו יחד לפני שזה קרה.
לפני שהלכת לעד.
הנוכחות שלך עדיין איתי. הכאב הזה אמיתי מדי בשבילי.
החזקנו ידיים שנים ועכשיו, היד שלי מושטת לאוויר ואתה לא שם
לאחוז בה.
הפצעים האלו לא רוצים להחלים. והכאב בהחלט אמיתי.

אתה חסר.

אי אפשר להלחם בזה כל הזמן.
אז בנקודות השבירה שלי בני שלי,
אני כותבת.

ותמיד אוהבת.