אני רצה במבוך בורחת מעצמי פארנויה שלא רוצה לעזוב אותי
וחרדה שמרחפת מעליי בלי מנוחה
ואני רק ילדה קטנה שפעם בכתה המון ומה הם רוצים ממני הרי
בקושי יש לי משהו לעצמי
אני ממשיכה לרוץ ועדיין מכל פינה אני שומעת קולות שממשיכים
להרתיע אותי ולהכניס לראשי כל מיני מחשבות מפחידות
נדמה שאני בורחת ממה שעובר לי בראש אני צועקת לו, בוכה והוא
לא מרחם עליי רק ממשיך לעטוף אותי אבל אין לי מספיק הכוח
הנפשי להילחם בו כי גם עליו הוא שולט
ואז אני רואה דמויות עיניים, מבטים, צללים רוחות ואין בי
אמונה שהאנשים האלו לטובתי מה שנישאר לי להיות במירדף נגד
עצמי
ואני לא מוצאת את היציאה מהמבוך כניראה עוד ילד קטן החליט
שהדף הזה בחוברת לא מעניין אותו ועבר לשעשועון אחר
אבל אני נשארתי תקועה כמו עכבר שרוצה למצוא את הגבינה שלו
רק שאני רוצה למצוא את המנוחה שלי. |
