אני חושבת שהיא בכלל נפלה מהשמיים עם הגשם אבל לה יש רעיון
אחר...
אימא אומרת לה שהיא חושבת יותר מדי על אחרים ולא מספיק על
עצמה.
היא כועסת כשהיא אומרת לה, ומכחישה.
היא אומרת לה שהיא חייבת לחשוב גם על עצמה קצת, מדי פעם, לא
לשכוח שגם היא מרגישה.
היא רוצה להגיד לאימא שהיא טועה ושלפעמים זה דווקא הרבה יותר
טוב לחשוב רק על אחרים.
אימא אומרת גם שהיא עושה הרבה שטויות.
והיא נעלבת נורא, כי שטויות זה בד"כ אומר שהיא טועה.
היא אומרת שהיא אפפם לא טועה.
רק אנשים טועים והיא בכלל לא איש. גם לא אישה.
היא בכלל לא אנושית, היא רק בובה.
בובה שעושה כל מה שמצפים ממנה, אפפם לא מה שהיא רוצה.
היא אפילו סיפרה לי פעם שהביאו אותה מרחוק, באוניה, והיה לה
צפוף נורא עם מלא בובות כמוה ולכולם היה המון מה להגיד אחת
לשנייה אבל אותה זה שעמם אז היא ישבה בצד ושתקה.
היא אומרת שהיא אוהבת לשתוק, זה עושה לה הרגשה מאוד טובה.
למרות שפעם היא אמרה שאם היא שותקת זה אומר שהיא בוכה, לא באמת
עם דמעות וקולות אלא מבפנים, בתוך הלב. וכשהיא בוכה היא מפחדת
לדבר כדי שהבכי לא יצא החוצה.
היא חושבת שהיא בכלל כבר לא יכולה לבכות, היא גם אמרה לי פעם
שהאיש שהכין אותה גנב ממנה את כל הדמעות ועכשיו לא נשארו לה
מספיק כדי לבכות.
אבל אני לא מאמינה לה. אני חושבת שהיא פשוט מפחדת לגלות שהיא
כן יכולה.
ובכלל אין דבר כזה אנשים שלא יכולים לבכות.
ובובות שיכולות לבכות מבפנים יכולות לבכות גם מבחוץ.
פעם שאלתי אותה אם היא לא הייתה בובה אז מה היא הייתה עושה
והיא אמרה לי שהיא אפילו מפחדת לחשוב, כי היא חייבת לציית לכל
פקודה.
ואני יודעת שהיא עושה כל מה שאחרים מצפים ממנה באמת כי אפילו
כשהיא רוצה למות היא לא יכולה.