ודומה לי לעיתים
כאילו נלחם אני
בשדים!
בפיתולי אויר מהביל, שזורים במילותייך הארסיות
בצריחים וחומות שאין כח יד אדם יכולה לצלחם
כאילו נאבק אני
ברגעינו הספורים
בזמננו האוזל
בחיוכך הדועך
ובעינייך המתקררות אט אט אל מול ארשת פני המתחננת
ולו רק...
לו רק הנחתי בצד את נסיונותיי האנוכיים והכושלים
לאחות את הקרע
לרפא את הפצע
לקחת בחזרה את שפתי הארורות
היינו, בוודאי...

ודומה, לעיתים,
כאילו נאבק אני
במורי, ברבי, בנסיוני המר
אשר הביאני והגעני עד הלום
(מתעקש הוא משום מה, שנתראה, רק לא בשמחות)
כמו נלחם אני
בשיחותינו המתמעטות
במילותינו הספורות
באיתני הטבע!
ברוח
ובגשם
ובשמיים הגדולים
כמו נלחם אני
באדמה הארורה!
אשר עליה מסותתות באבן ובבוץ
דרכינו הנפרדות.