New Stage - Go To Main Page


פקד קארין ציגלר

"כמה שבוטים של ציגלר צריך כדי להחליף נורה...?"
"כמה...?", שאל בהסוס נימני.
"שתיים, אחת שתוציא את הנורה ושנייה שתחטיף מכות רצח למנורה
ותגרום לה להודות שגרמה להפסקת החשמל בניו יורק...." שאג בצחוק
הדביל הזה, כרישי...
עברתי במסדרון, מתעלמת ממנו. היום זה יום חופשי בשבילי, סתם
באתי לסדר כמה תיקיות וללכת הביתה.
"רוצה קפה, פקד ציגלר?" שמעתי קול פעמונים מאחוריי וכשהסתובבתי
ראיתי את יעל שוסטר.
"לא, תודה....", אמרתי בחטף, סוגרת את הארונית ואת דלת החדר.
"ומה שלומך, קארין, איך עוברים עלייך סופי השבוע? נהנית כמו
תמיד?" שאלה והעבירה יד בתלתליה הזהובים.
"אין לי הרבה זמן, כמו שאת..." פתאום הפסקתי, כי שמתי לב שלטפה
את לחיי.
"מה זה היה, אפשר לדעת?!?" נעתקה נשימתי.
"את לא מתגעגעת לאותו הלילה, למה שהיה בינינו?", חייכה נרגשת,
מזל שלא הבחין איש איך תוך כדי לטפה את לחיי בעדינות מכוונת,
עוברת לצווארי לאט לאט...
הסרתי את ידה בתקיפות, דוחפת אותה בזהירות.
"לא היה בינינו כלום!!!" הסברתי בלחישה רועמת, "אנשים מתנסים
בכל מיני דברים, זה לא מגדיר אותם!!! אנחנו לא זוג לסביות, סתם
בוסית ומזכירה שנהנו בלי לחשוב על התוצאות!!!"
"את לא זוכרת כמה היינו לוהטות ביחד...?" לטפה את ירכיי מבעד
לגרביונים, מעבירה בי צמרמורת כשהרימה מעט את חצאיתי (מזל שאיש
לא שם לב) והעבירה יד חצופה על תחתוניי, "את לא זוכרת איך
לטפתי לך את השדיים עד שצעקת, מכניסה כל פטמה גדולה לפה הקטן
שלי??? את לא זוכרת איך גמרת כשפשקתי לך את הרגליים ולקקתי עד
שהתפוצצת מתענוג...?"
"כלום לא קרה..." נשמתי עמוק, "ולטובתך כדאי לך שתשכחי את מה
שכן קרה"
אחרי שיצאתי משם נכנסתי למכונית ונסעתי משם, שוקעת במחשבות.
למה אני כל כך אימפולסיבית לפעמים ומה אעשה עכשיו, כשאני צריכה
לעבוד באותה תחנה עם הבחורה הזו, שאלתי בלבי, אני לא יודעת איך
להתמודד עם אזרחים שומרי חוק שמעצבנים אותי, רק עם פושעים...
החניתי את המכונית ליד תלולית החול שמונחת בפתח המאורה של זקי.
זה היה יום שרבי במיוחד וסופות החול העיפו גרגירי חול לכל
הכיוונים, מה שהכריח אותי לסגור את הפה עד שנכנסתי לחנות שלו.
"שלום, פקד ציגלר!!! מה שלומך?" פנה אליי במאור פנים.
"השאלה היותר נכונה, היא מה שלומך... או בעצם, מה שלום עסקי
ההימורים שלך?"
"את פונה אל האדם הלא נכון, פקד ציגלר..." חייך בהנאה גלויה,
"מעכשיו אני מספק רק שרותי אינטרנט, חוקי לגמרי... אז זוזי
מפה, אם את לא לקוחה ותלכי להרביץ לחשוד אחר..."
"אני חושבת שאני מעדיפה סדור אחר", התעקשתי, "אני אשלם לך על
שעת אינטרנט אם תתן לי להציץ ולבדוק שהכל חוקי"
אין חבר נאמן ככסף מזומן, אז כשהשטר החליף בעלים התחלתי לשוטט
בחנות. היה שם רק לקוח אחד, גבו היה מופנה אליי אבל על העורף
שלו ראיתי שהאיש אוהב תספורות צבאיות... אני רק לא מבינה מי
מסוגל ללבוש חליפה בחום הזה חוץ מ...
"ציון!!!" צהלתי, "כמה אני שמחה לראות אותך פה".
הוא הסתובב אליי ופתאום נראה הרוס, עיניו הירוקות קבלו גוון
חום וכבוי לחלוטין. הוא נראה עייף.
"שלום, פקד ציגלר!!! תסלחי לי על החוסר נימוס, אבל אני עסוק
כרגע", אמר, מסתיר בידיו את המסך.
חייכתי אליו את החיוך החביב ביותר שיכולתי לפברק והסרתי את
ידיו מהמסך. לכל אורכו ורוחבו של המסך, בלטו זוגות שעסקו במשגל
סוער, בתמונות וסרטונים שראיתי באתר.
"ציון!!!" זרקתי בהתנשאות, " אז כשאתה משתחרר יש לך ראש מלוכלך
כמו כולם, אה...?"
"לא ראש מלוכלך ולא בטיח", מלמל בעלבון וסדר את העניבה,
"בחורות אמיתיות פשוט לא שמות עליי, אז אני מסתפק בשרמוטות
וירטואליות..."
שתקתי. מעולם לא ראיתי אותו ככה.
"בחורות מסתכלות עליי ורואות חנון מעונב, רואות את האח שלהן...
רובן כל כך לא מתייחסות אליי, שהן אפילו לא מאמינות לי שאני
יצור מיני..."
"שנייה אחת", אמרתי בהסוס, "לא נעים לי להפסיק אותך אבל אני
חייבת ללכת לשרותים שנייה..."




ציון

הלכתי והמשכתי לדבר אתה מבעד לדלת השרותים: " כולן חושבות שאני
כל כך בלתי מזיק, שאפילו אם אטריד מישהי מינית, היא תחשוב שאני
חמוד... אני מת פעם להראות למישהי, שבעצם אני יכול להיות נמר
לא קטן, פשוט להתפרע במיטה... את יודעת", אמרתי לה, כי הייתי
עייף מהמשחקים, "שאני נמשך אלייך עוד מאז שנפגשנו ושאני פשוט
מת שתתני הזדמנות לעזור לך לגמור, שתתני לי להראות לך כמה
המשקפיים הם רק הסוואה..."

לפתע נפתחה דלת השרותים והיא חייכה לעברי חיוך מתגרה, רגליה
פשוקות לרווחה, מכנסיה ותחתוניה היו מונחות על הרצפה.
"אם תעזור לי לגמור", אמרה בשקט, משחקת עם עצמה, "אתן לך לשים
לי אותו..."
תפסתי בעוצמה את ברכיה והרחבתי את הפשוק עוד יותר. היא הפליטה
צעקה קלילה אבל חיוך של שביעות רצון היה על פרצופה. סגרתי את
דלת השרותים, נהנה ממבטי התמיהה של זקי.
התחלתי ללטף את ירכיה, מעביר גלי חום קטנים לתוכן. מאז שנחתי
פה, מחופש לנער צעיר, מצאתי שקארין היא הסקסית והפיקחית ביותר
מכל בני האדם. היא תפסה די מהר שאני חייזר, אבל החלטתי למחוק
לה את הזכרון הזה, אז לצערי היא חזרה להסתכל עליי בתור חנון
ממושקף ומשעמם. המשכתי ללטף, מנשק בנשיקות בוערות את פנים
ירכיה. היא התנשפה, גורמת לי להרגיש גאווה עצומה. התחלתי ללטף
את הנרתיק המגולח שלה, מעביר את אצבעותיי הרזות על המשולש
החיצוני שלה. עכשיו נאנחה בקול רם. הסרתי את העניבה שלי
במהירות, המשכתי עם החולצה ונותרתי במכנסיי בלבד, התורן המכאיב
במכנסיי בולט למרחק. הוצאתי את הלשון והתחלתי ללקק לה מבפנים.
חפשתי את הדגדגן ומצאתי, בדיוק כמוה הוא ישב במשרד, מעונב
וקריר.
"מה אתה רוצה ממני...?" כאילו שאל בקשיחות, "כל המשרד רועד ממה
שעשית פה..."
לקקתי אותו, למרות מחאותיו הרשמיות וצפיתי כיצד התנפח. קארין
החלה להאנח בקול רם, מלטפת את עצמה מבעד לחולצה, שחררה סוף סוף
את העניבה והשליכה אותה לפח.
כשאנחותיה התגברו לא יכולתי להתאפק והתחלתי ללטף באצבעי את
טבורה.
"תפסיייייק", נאנחה, מוחה בקול רם, "עוד לא הרשיתי לך..."
התעלמתי ממנה. התחלתי לפתוח את הכפתורים התחתונים בחולצתה,
משחרר את הטבור הרועד לעיני כל. המשכתי ללקק ולגרום לה להאנח
ועכשיו הנחתי את ידיי על שדיה הגדולים, העגולים, החלקים, שרעדו
למגעי.
"תפסיק, יא מנוול", מחתה בקול רם.
פתחתי בפראות את כפתורי חולצתה, משחרר את פטמותיה החומות,
המזמינות, לעין כל.
עצרתי לרגע. אולי היא באמת רוצה שאני אפסיק, אולי היא לא רואה
במעשיי העזה שובבה?
"תגידי, את באמת רוצה שאני אפסיק?", שאלתי אותה, בזמן שהחלה
לסגור את כפתורי חולצתה, מעמידה פנים של נעלבת.
היא שתקה ופתאום פתחה שנית את כפתורי חולצתה.
"לא, בעצם לא", אמרה, "אני לא רוצה שתפסיק, אבל בפעם הבאה תבקש
רשות"
לקקתי את שדיה, מתעכב על כל פטמה בגודל תמר עד שהזדקרה בפי.
עכשיו כבר צעקה בקול והשליכה את חולצתה בפראות. היא קרעה ממני
את מכנסיי ותחתוניי והושיבה אותי בתקיפות על האסלה. היא
התיישבה על הזין שלי, מפליטה צעקת עונג.
היא קפצה על ברכיי שוב ושוב, כשאני מלטף את מותניה הצרות בזמן
שצעקה. התרכזתי והגדלתי את מדותיו של הזין, גורם לה לצעוק
בהפתעה כשהחליקה שוב ושוב על ה"עמוד" הענקי. לטפתי את שדיה,
גורם לפטמותיה להרטב, גורם לכל גופה המיוזע והערום להרטב
ולצעוק "כן" עצום לעברי. היא צעקה צעקה אחת אחרונה, הצעקה
הגדולה ופתאום נרגעה.
לטפתי אותה, מנגב את הזעה מגופה, כשנרגעה בזרועותיי.
זיינתי אותה עוד פעמיים, או אולי היא זיינה אותי, עם קארין אי
אפשר לדעת, עד שהתעייפה...



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 24/12/03 23:36
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קפטן אוליביה קירק

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה