אמיר עצמון / מצולות |
הגשר קעור כגבו של אביו
אך הוא אינו זוכר את שמו
וכמעט את הכל לקחה עמה הרוח.
במבט מלמטה, הוא רק פסלון עופרת
צלילתו מוכרת, ידועה מראש.
כבר הוא רגיל לקור
ואת הראייה המטושטשת מדמעות
ישוב ויטשטש חול הקרקעית.
כאן קול צופר הערפל רחוק שנים
מן הצופר ומן הערפל,
הצללים חולפים לאט מן הספינות
המטילות אותם,
העוגן תמיד מעבר
להישג היד הקפואה המושטת
ולהקה אילמת של דגי כסף
כוכבים
בלילה הכחול.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|