אבא שלי אמר לי היום שיש בי משהו דפוק.
"יש בך משהו דפוק"
חייכתי וציחקקתי קלות כי בחיים לא שמעתי מישהו אומר לי כזה
דבר.
"אני לא צוחק" הוא אמר.
"יש בך משהו דפוק".
הסתכלתי עליו במבט תמוה והסברתי לו שאין בי שום דבר דפוק ושאני
נורמלית לחלוטין.
"נורמלית?! חמודה תסתכלי על האנשים שאת יוצאת איתם ועל איך שאת
מתנהגת אליהם. את יודעת, זה לא נורא להפגע לפעמים."
"אבל אני לא נפגעת אבא... אין לי ממה. אני לא מספיק אמממ
נקשרת. לא מספיק איכפת לי מאף אחד בשביל להפגע ממנו."
"חמודה, זה לא נורא להפגע... וזה בטח שלא נורא להודות בזה".
"אבל אבא, אני לא נפגעת... אני פשוט לא."
הוא עצר את המכונית בצד הדרך, הסתכל עלי, ולרגע חשבתי שהוא
הולך לנסות להמשיך ולשכנע אותי שיש בי משהו לא בסדר, אבל נראה
לי שהוא פשוט ויתר כי היו לו רחמים בעיניים.
"זה בסדר אבא... אני לא נפגעת..." אמרתי, "ואני לא דפוקה"
הוספתי בטון נעלב.
"אבא, זה בסדר... אפילו כבר יש לי טלפון של מישהו חדש".
"טוב חמודה...." הוא אמר, ונסע.