ונוס עומדת מחכה.
עושה את עצמה.
מחייכת-בוכה.
אנשים מסביבה מלאים ביופי    אהבה.
ואף-אחד לא שואל בה.
לא מחבק ולא נותן לה נשיקה.

ונוס עומדת אבודה.
מסתכלת בשולי שימלתה.
ולא מוצאת מי שירצה.
לגעת בליבה.

ונוס למה את בוכה?
הרי את כל-כך יפה.
ככה הם אומרים לה.
ונוס למה את בוכה?
את כל-כך כל-כך יפה.
ככה הם אומרים לך.

וננוס יושבת בוכייה.
מאמינה שאין לה כבר אף-ברירה.
עומדת על הקצה.
ומחכה שתיפול.
עומדת לבדה.
רוצה לשכוח מהכל.

ונוס כבר נפלה.
לא פלא שאין פה אהבה.
וננוס כבר נפלה.
ולא מוצאים אותה.
היא התפוגגה בננשמות כולנו.
כדי שנוכל להרגיש מה שהיא עברה.
אבל שום דבר לא השתנה.
אין פה אהבה.
ומלכת היופי האמיתית התאבדה.

ונוס למה את בוכה?
הרי את כל-כך יפה.
ככה הם אמרו לך.
ככה הם אמרו לה.