אף אחד לא חשב שזה יחזיק מעמד, אבל אתמול באמצע מסיבת היומולדת
שלה הוא הפתיע אותה בהצעת נישואין מרגשת, כזאת שכורעים בה ברך
וחושפים טבעת נוצצת. אנחנו, החברים, רק עמדנו בצד מנסים להבין
איך הגיע למסקנה הזאת מהר כל כך, לא עברו יומיים מאז אמר לנו
כי הוא חושב לחתוך, פשוט לסיים הכול בלי להסתכל לאחור והנה
היום הכול השתנה, הוא שם לידה מכופף, מדבר על אהבה ומחייבות.
איפה כל זה היה כשזיין את השכנה ממול? חשבתי לעצמי, טוב, אולי
באמת אהבה וסקס לא קשורים זה לזה כמו שרבים אחרים אומרים.
אחרי שהיא הזילה כמה דמעות התרגשות, נישקה את בעלה העתידי ואת
משפחתו שהגיבה בצווחות שמחה, היא הגיעה בצעדים מרחפים אלינו,
אזור החברים, איפשהו מאחור, ליד המרפסת, מנפנפת באבן החדשה שזה
עתה הונחה על אצבעה הקטנה, זאת שזה שנה וחצי קיוותה לראות
מבצבצת מבעד לקופסא כחולה ממש כמו שבסרטים, ועכשיו שזה קרה
ועוד כל כך במפתיע היא "לא מאמינה".
במקביל אני מזהה את אהובה בציידו השני של החדר עם השכנה מהשבוע
שעבר, מחליף מגעים ומבטים שאין להתעלם מהם.
לספר? זאת התהייה שמתרוצצת שנה בראשי, אך בחרתי לשתוק משום מה,
חשבתי אולי תתפכח ותזרוק אותו לאלף עזאזל, אבל עכשיו אני מניחה
שכבר מאוחר מדי לספר, לא? הרי עכשיו אני לא אהרוס רק קשר, אני
אהרוס מוסד, ולא סתם מוסד, מוסד נישואים, אסור למהר ולקבל
החלטות פזיזות בנושא כה רגיש. אז החלטתי להעלים עין ,כמו
שאומרים, ופשוט לתת לה לגלות הכול לבד, בלי דחיפות קטנות
וקטנוניות מצידי, כמו "עם מי הוא מדבר כל כך הרבה זמן?"
והדומות להן, הרי לא אני מתחתנת איתו, היא יוצאת איתו שנתיים,
אם היא הייתה מכירה אותו כל כך טוב "הצבע האהוב עליו הוא כחול
בהיר ,אבל לא תכלת, רק כחול בהיר" כמו שהיא טוענת, הכול היה
פרוש לפניה עכשיו.
היא הלכה רק אחרי שהספיקה לחלוק אתנו את ההודאה המרגשת בסגנון
"אני לא יכול בלעדייך" כשאדמומיות מזערית עוטפת את לחיה מלאות
אודם זול של הצד שלו.
מרוב התרגשות היא אפילו לא שמה לב למבטים שנעצתי ב"חתן" במשך
כול הערב, מבטים שהשתלמו, כי בזמן שההיא, נו הקוסמטיקאית, הלכה
להתפנות, הוא פינה את זמנו והחל צועד לכיווני. "בואי לסיגריה"
זרק לעברי כשפתח את דלת המרפסת. העשן שחדר לכותלי הבית אכן
עורר בי רצון לכמה שכטות מהירות ואולי לכמה שאלות קצרות, סתם
בשביל הכיף.
נשענו על המעקה, מביטים אל הבניינים, מנסים לנחש מה קורה בכול
חדר שנכבה בו האורות, שואפים ונושפים את הסם המזיק, זה עם
האזהרה למטה.
הצחוק שפרץ ממני ברגע שסיפר בדיחה שטותית, אחת שאני מכירה,
הפתיע אותי.
אז ככה הוא עושה את זה, ככה הוא מפתה את כולן, זה רק מתחיל
תמים.
אחרי כמה דקות ומבטים חשודים ששלח לעברי, הצלחתי להתחמק
מנוכחותו, שרק העיקה עליי, ופיזזתי לי לעבר המטבח, שם שוב
נתקלתי בה, חברתי לעבודה, מתרברבת בדף החדש שתתחיל ברגע שתחתום
על הכתובה.
זהו, אני חייבת להניח את הקלפים על השולחן, אני חייבת לספר לה
הכול, חייבת לספר לה איך ההוא-זה שהיא מדברת עליו כול הערב,
בוגד בה.
אחזתי בזרועה וסחבתי אותה לחדר המדרגות, שם גיליתי לה כיצד שנה
שעברה כשאמר לה שהוא הולך עם החבר'ה מהעבודה לשתות בירה בפאב
שכונתי, הוא בעצם היה בבית מעבר לרחוב עם רואת החשבון של
המשרד.
המבט הלא מופתע שלה זעזע אותי. הרגע חשפתי את מעלליו של בן
זוגה לחיים והיא סתם מסתכלת עליי, מקשיבה בשקט, ללא צעקות
ודמעות, רק מבטים.
"הוא שוכב איתן כי הוא לא יכול בלעדיהן ואני נשארת איתו כי אני
לא יכולה בלעדיו..." פלטה בפניי ונכנסה בחזרה למסיבה שנערכה
לכבודה, גורמת לי לחשוב, אולי בגלל זה אני לבד? כי אני לא
מתפשרת? לא נותנת שיבגדו בי? יכול להיות שהבדידות שלי היא בעצם
אשמתי?!
ניערתי את ראשי, בניסיון לסלק כול מחשבה שטותית שחלפה בראשי.
הגבר המתאים יגיע בסופו של דבר, אני בטוחה. רק צריך לחכות
ולפקוח עיניים כדי לא לפספס אותו!
בפנים כלום לא השתנה, לכולם היה מרוח חיוך רחב על הפנים, אהבה
עושה את זה לאנשים.
"לחיי שנים רבות נוספות" הצהרתי בהרמת הכוסית שנערכה ביוזמתי,
זאת שמיד אחריה חשבתי ללכת הביתה, למקלחת החמה שמחכה לי, זאת
שגררה אחריה את המשפט הבלתי נמנע "בקרוב אצלך", המשפט שכל כך
תיעבתי, לא יודעת למה, יכול להיות בגלל שלא האמנתי בו? כן, בטח
בגלל זה.