נספח למאמר
בגוף המאמר היתה התייחסות "לדחף המיני האנושי" בזה הלשון:
"...הדחף המיני - החשק המיני האינסטינקטיבי הוא העירבון הפעיל
להמשך פעילות האיבר הזה (איברי המין האנושי); תארו רק לכם אם
המשך פעילות האיבר הזה היה מותנה בדבר אחר ולא באינסטינקט החזק
של "חשק/דחף מיני", כמו למשל ברצוננו; תארו לכם כמה הזדמנויות
היו נשארות להמשכויות קיום האדם..."
מאידך, קיימת תיאוריה שאומרת: הדחף המיני לקיום יחסים לשם הנאה
בלבד ולא רק לצורך רבייה הוא ייחודי למין האנושי. אצל חיות זה
לא קיים.
לא ניראה ש"פגם" זה השפיע כהוא זה על ההמשכיות הקיומית אצל
החיות. אותם גזעים ומינים שנכחדו, זה קרה כתוצאה מאסונות טבע
(כמו הדינוזאורים) או בשל השמדה שיטתית ע"י מינים אחרים (קרי
האדם). גם ההתייחסות לצייד כאל "ספורט" היא ייחודית למין
האנושי. חיות אינן הורגות אלא לצורך השגת מזון או למניעת איום
על הטריטוריה שלהן.
ואם כן, איך הדבר משתלב במודל ה"ניגודים" שבניתי בגוף המאמר?
ועל זאת תשובתי להלן:
אם החיות לא נהנים מזיונים, הרי לא רק שאין זה "פגם" שפוגע
בהמשך קיומם, אלא אני רואה בזה דווקא כיתרון...
לדעתי, הטבע מתייחס לתבונת האדם כאל "דפקט" שיש לטפל בו
ולהתמודד איתו...
"הדפקט" של האדם מתגלם בהיותו יצור חושב; ואכן מבחינת הטבע זהו
"דפקט" בהחלט, כי הוא חשש שהאדם החושב יתחיל לחשב ולחשוב על כל
דבר - כולל דבר הרבייה: כדאי לי להתרבות או לא? כדאי לי להביא
ילדים לעולם או אולי כדאי לי להיות עם מספר מצומצם של תושבים
לאכול את העוגה לבד...
או אולי לא כדאי לי להביא עוד ילדים לעולם, כי לפי החישובים
שעשיתי, לא יהיה לי מה להאכיל אותם מחר, כי לאדמה פוטנציאל
מוגבל...
הרי המוח האנושי מגדיר כל דבר, בלי "הגדרה" אין המוח שלנו
מסוגל לפעול... וכך הדרך קצרה אל החישוב שיגדיר עבור האדם מהו
הפוטנציאל של תבואת האדמה, והקיבולת שלה יחסית לאנשים החיים
עליה. אגב, אין החישוב הזה אמור להיות גלובלי - כוונתי ברמת
קטע אדמה או מדינה - כמו החישוב שנהוג בסין העממית (ילד לכל
משפחה עירונית ו- 2 - לכל משפחה כפרית), אלא יכול בהחלט להתבצע
גם ברמת השבט או ברמת החמולה או ברמת המשפחה, הרי לכל שבט או
משפחה היתה אחוזה שחיים עליה ואוכלים מתבואתה...
אם כן אני מגיע למסקנה שהטבע היה מודע למכשול האינטליגנציה
האנושי, והוא הכין מבעוד מועד תשובה מדוייקת ומחושבת מראש למגר
את המכשול הזה: הבה נוסיף למין האנושי, מלבד הדחף המיני הטבעי
שנמצא בכל החיות, גם את גורם ההנאה מעצם האקט המיני! הבה נוסיף
לו את "הגורם" הזה במנה כזאת גדולה שתשבש את מחשבתו וחישוביו
שעלולים לפגוע, במזיד או בטעות, בתוכנית הרבייה הגרנדיוזית.
מכאן אני מגיע לעוד מסקנה משנית: בפעלול הזה שנעשה לאדם ע"י
הטבע, הוא, הטבע, הביע אי - אימון מוחלט בתבונת האדם ושיקולו.
ואילולא כך, הוא היה משאיר את החלטת הרביה ביד האדם בלי להתערב
באופן כה גס ומביך, מה עוד והוא ביצע את זממו זה ע"י השרשת
תכונה חייתית גרידא! בהנאה שיש לנו מהאקט המיני, מתווסף לנו,
לאדם, עוד אינסטינקט חייתי מעבר לזה הקיים בבהמות: לכולם יש את
הדחף המיני לרבייה שישנו למעשה בכל החיות בטבע כולל האדם,
ולאדם ישנו עוד אינסטינקט חייתי נוסף: ההנאה "הבלתי נשלטת"
מהאקט המיני .
אין ספק בליבי, שגורם "ההנאה" בא לגרוע מהתכונה האנושית
האינטליגנטית; או אם תרצה בא להוסיף חייתיות לאדם, על חשבון
תכונותיו האינטליגנטיות .
אם כן, עדין הניגוד בעינו עומד: הטבע תיכנן את מה שתיכנן באופן
מדוייק ואף ערמומי... כן! הוא הערים על האדם עיני עינק!
מתכנן כזה אני מצפה ממנו לטיפת סימטריות... שישים את מכשיר
הרבייה, החשוב לו כל כך, במקום כה נחות? במקום הכי נחות במפת
גוף האדם?
זאת ועוד : הוא, הטבע, הערים עלינו והוסיף לנו, לא מרצוננו,
עוד אינסטינקט חייתי להבטיח שהכל יתנהל לפי תוכניותיו ולא ע"פ
תוכניות האדם שאין לטבע אימון בו - אמר את זאת בריש גלי!
ובכל זאת, ממתכנן כזה, מרמת תיכנון כה מתוחכמת, מותר לי גם
לצפות לטיפת טעם... או אם תרצה להתחשבות בטעם היצור
האינטליגנטי שעליו עובדת תוכניתו הגרנדיוזית...
הרי הטבע חשש מהייצור התבונתי ולכן הוא הוסיף לו והתאים לו עוד
תכונה אינסטינקטיבית ברגע האחרון, מדוע הוא לא חשש מהטעם
המפותח של האדם? (והרי לך עוד ניגוד!).
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.