סערה פתאומית באה
ושטפה את עיניי
באה וסחפה איתה, את אהוב חיי.
את זה שתמיד סמכתי עליו,
זה שהיה שם בשבילי,
כדי להפיג את הבדידות,
כדי להזכיר את התמימות.
ועכשיו אני לבד,
כי הוא עזב,
בלי שום התראה,
ככה סתם בהפתעה,
אפילו לא אמר שלום
ככה אותו היא סחפה,
הסערה הנוראה.
ככה עף פתאום,
למקום אחר, מקום אולי טוב יותר.
לאן לא אדע, רק אתפלל שישמע,
שאותו אני אוהבת ולראות אותו מייחלת.
הסערה הארורה,
שבאה ורמסה,
אין לה מצפון?
ככה לקחת אהובים בסיכון?
בלי התחשבות בעזובים
שרק בוכים ובוכים.
הסערה הארורה...
שאת עצי לקחה!