היה לי מלאך. מלאך לו התפללתי, מלאך לצידי בלילות.
היה לי מלאך שעטף אותי בכנפיו החמות. היו לו עיניים שאומרות את
הכל, גדולות וחומות, כאלו שצריך לשים במוזיאון. היו  לו שפתיים
שקוראות בשמי רק בעצם קיומן, כאלו שייחלתי למגען. היה לו ריח
משכר, ריח מפתה, ריח שובה.
היה לו שיער שחור ומבריק, כזה... כמו שיש למלאכים היפים.
היה לו חיוך שגרם לי אושר קטן פנימי ופרטי בכל פעם מחדש. חיוך
שלא יישכח.
אני זוכרת כל מה שאמרת לי, תיעדתי הכל מילה במילה, אני זוכרת
כשליטפת אותי, אני זוכרת את מגע האהבה, אני זוכרת את הנשימה
שלך ומה אתה אוהב לאכול, אני זוכרת מתי אתה מתפנק ואיך אתה
אוהב שמפנקים אותך, אני זוכרת שאהבת להריח לי את השיער ולהסתכל
עלי לפעמים ארוכות מבלי לומר מילה, אני זוכרת הכל, הכל ממך.
היה לי מלאך, מלאך שהלך, מלאך שהשארתי את ליבו מדמם, אך בלי
משים לב את ליבי שלי איתו לקח.
מלאך שאהבתי, אהבתי מאוד... אהבה שכחתי מה זאת, אין לי לב, אין
לי את התחושה הזאת. אין לי מלאך לצידי בלילות.
חרטות שצעקו בי, צילקו את נפשי, אני מצטערת שככה פצעתי, ככה
פגעתי, שלחתי אותך מדמם מעלי. שוב קוראת לך... מלאך... שוב אל
חיי.
ליבי נותר שריר, מכונה מרעישה, היכן אתה להחזיר לה מעט אהבה?
ביום בו הלכת ידעתי כבר אז, לא תשוב אליי לעולם. איך זאת חשבתי
שמלאך ואישה ישרדו אהבה?!
עכשיו מלאכי המושלם שובה מלאכית אי שם בגן.
ולמה לא? מלאכית לו מושלמת הרי היא כמותו, היא לא תפגע בו אינה
יכולה לעשות זאת לליבו.
רק אני נשארתי ללא מלאך וללא לב רק עם נפש מצולקת מלאה בכאב -
רוצה שתחזור מאהב.