אני חושבת שהתחלתי להתאהב בו בערך שבוע לפני היומולדת שלי.
כשראיתי אותו במסיבה באותה שבוע, כבר הייתי בטוחה.
ישבי שם, חצי שיכורה חצי שפויה, בוהה בו, מסתכלת איך הוא שותה
מהבירה לאט לאט, צוחק עם החברים שלו, ואיך כל כמה שניות הוא
מסדר את התלתלים שלו מאחורי האוזן.
אני לא חושבת שהוא ראה אותי שם, הוא גם לא ממש הסתכל לכיוון
שלי, אבל באותו רגע, החלטתי שאני מאוהבת בו והנה עוד רגע אני
מתקדמת לעברו, תופסת אותו ומנשקת אותו תוך התלעמות מוחלטת מכל
החברים שלו מסביב.
אבל כמובן, שאותה מחשבה נשארה בגדר מחשבה בלבד בגלל כמות
האלכוהול שזרמה לה בתוכי ולא ממש איפשרה לי לזוז מהמקום. אחרי
כמה חודשים, התחלתי לאט לאט לפעול, ידעתי שאם אני רוצה להתקרב
אליו אני צריכה להתקרב קודם לידידה הכי טובה שלו.
הם היו כל הזמן ביחד, נראה שכאילו צריך אישור ממנה בשביל להיות
איתו, אני חושבת שאפילו התחלתי לשנוא אותה קצת בגלל זה, אבל
מיד עצרתי את עצמי מהמחשבות הרעות שלי עליה כי נזכרתי שהיא
בעצם האמצעי היחידי שלי להתקרב אליו.
אחרי כמה חודשים הייתי במסיבה של החברה הכי טובה שלי, ידעתי
שהוא יהיה שם- הוא וכל החברים שלו כולל הידידה שלו.
מיד באתי אליה, אמרתי שלום וכמה התגעגעתי אליה ושכבר מלא זמן
לא ראיתי אותה.
לא ממש התייחסתי לתשובות שלה כי ממש לידה, הוא עמד שם, מסתכל
עליי, מחכה שאני אגיד לו שלום, אז תוך התעלמות מהתשובות שלה,
התקרבתי אליו נתתי לו נשיקה, שאלתי לשלומו וניסיתי להיות כמה
שיותר נחמדה.
כמה שעות אחרי זה, מצאתי את עצמי מחלקת נשיקות לאנשים, שרה
שירים שבחיים לא שמעתי ומיד אחרי זה, כמו תמיד, נמרחת על
הריצפה כשהכל מסביבי מסתובב במהירות עצומה. עד שפתאום,קלטתי
אותו עומד מעליי ובשניה אחת הכל קפא במקום.
נזכרתי באותה מחשבה שעלתה לי אז לראש, אבל הפעם החלטתי, שאני
לא נותנת לאלכוהול להרוס לי והפעם, אני עושה את הצעד הזה.
בגלל שעדיין לא ממש יכולתי לקום מהריצפה, החלטתי להזמין אותו
לשכב לידי על הריצפה, מה שלא ממש נראה לי מטומטם באותו רגע.
אני חושבת ששכבנו שם על הריצפה כמה דקות שנראו לי נצח, עד
שהחלטתי שאני לא יכולה יותר לעצור את עצמי.
אני לא יודעת מאיפה הבאתי את הכוח לקום, אבל שניה אחרי זה כבר
הייתי עליו, מנשקת אותו, עד שפתאום קלטתי שכולם מסביב בוהים
בנו.
הסתכלתי עליהם, מחפשת בעיניים את החברה הכי טובה שלי לספר לה
כמה אני מאושרת, אבל לא מצאתי אותה, פתאום שמעתי את הקול שלה
מהקומה השניה, צועקת על כולם ללכת הביתה וישר רצה להקיא את
הנשמה שלה, שוב.
אני לא ממש זוכרת מה קרה אחרי, אבל מה שבטוח שהיום למחרת, הרס
לי חצי שנה של הכנות לאותו רגע.
אני, שעדיין הייתי בתוך בועה ורודה, מאושרת מעצמי, מסתובבת
בבית עם חיוך בלי לשים לב אפילו שהראש שלי מתפוצץ ושוב יש לי
את הבחילות האלה כמו בכל יום, אחרי מסיבת אלכוהול שלנו וערבוב
משקאות שמי יודע כבר כמה שתיתי.
כמובן, שהייתי בשוק של החיים שלי כשהחברה הכי טובה שלי סיפרה
לי שהיא דיברה איתו על מה שהיה בינינו והוא בכלל טען שזה היה
"סתם", את המילה הזאת בחיים אני לא אשכח, 'סתם', בשבילי זה לא
היה סתם! לא רק שזה לא היה "לא סתם", זה היה הרגע שאליו חיכיתי
כל כך הרבה זמן!
איך הוא יכול במילה אחת להרוס לי הכל?! להתכחש לתחושה המיוחדת
הזאת שהיתה בינינו??
כל כך כעסתי עליו באותו רגע שיכולתי להשתגע כבר מרוב עצבים
עליו, כל האהבה שלי כלפיו הפכה לשינאה כ"כ חזקה שהיה לי קשה
אפילו לחשוב על כמה רציתי אותו וכמה זמן בזבזתי במחשבות עליו.
כשהיא המשיכה לדבר ולהסביר לי שהוא לא רוצה שאני אחשוב שאנחנו
הולכים להיות ביחד בגלל דבר שלא היה קורה אם הוא לא היה שותה
לפני זה שלוש בקבוקי בירה, עצרתי אותה, אמרתי לה שאני לא רוצה
לשמוע ופשוט הלכתי מהמקום.
כמה ימים אחרי זה פגשתי את הידידה הכי טובה שלו במרכז, הייתי
חייבת לנצל את ההזדמנות ולדבר איתה על כל מה שהיה.
ישבנו למטה, בחניה, הדלקתי סיגריה ובשאכטה הראשונה שלקחתי,
באותה שניה בה הוצאתי את העשן- יחד איתו יצא גם סיפור ארוך
מאוד משכנע על כמה שאני בכלל לא התכוונתי שיהיה בינינו משהו,
שאני לא מצפה ממנו לכלום ושאני לא מבינה מה הוא כל כך נלחץ
ולמה הוא עושה מזה כזה סיפור.
היא ישבה שם, הסתכלה עליי, התעמקה בכל מילה שיצאה לי מהפה,
וניסתה להצדיק אותו. רק שלא ממש נתתי לה לדבר, רציתי להיות
בטוחה שהיא תעביר אליו את המסר- שאני לא רוצה אותו בכלל ואין
לו שום חשיבות מיוחדת בעיני.
הרגשתי שאני כבר מדברת יותר מדי, אז ניסיתי להיות נחמדה, לשאול
מה איתה ועם ההוא שהיא היתה איתו כל המסיבה, רק שהיא התחמקה
ואמרה שהיא חייבת ללכת והיא מבטיחה שהיא תגיד לו כל מה שאני
ביקשתי.
אחרי אותה מסיבה לא ראיתי אותו כבר חודש.
ניסיתי כל הזמן לשכנע את עצמי לרדת ממנו כבר, אבל עדיין, שלחתי
את החברה הכי טובה שלי לבדוק מה קורה איתו ואם הוא מדבר עליי.
בחיים לא תראתי לעצמי שזה מה שיקרה.
בעוד אחת מהשיחות שלי איתה, על אם הוא מדבר עליי או בכלל מזכיר
את השם שלי, ראיתי בעיניים שלה שמשהו לא בסדר.
היא הסתכלה על הריצפה כל הזמן, מתחמקת מהשאלות שלי ומנסה
להעביר נושא כל הזמן.
בסוף, עצרתי את עצמי מאותם משפטים שחוזרים עליו תמיד, ושאלתי
אותה אם קרה משהו, התחלתי להפציץ אותה בשאלות,
יש לו מישהי? היא יפה? אני מכירה אותה? הוא אוהב אותה?
והיא רק עמדה שם, בהתה בריצפה ולא אמרה מילה.
אחרי כמה דקות של שתיקה היא התחילה לספר לי.
זה נפל עליי מהשמיים, בחיים לא חשבתי שזה יכול לקרות.
היא התחילה להסביר לי שבזמן שהיא נשלחה על ידי לדבר איתו, לאט
לאט היא התאהבה בו.
באותו משפט הרגשתי כאילו אני בתוך סרט עצוב כזה שתמיד החברה
הכי טובה בוגדת בה עם החבר שלה. רק שבאותו רגע הבנתי שאני בכלל
לא הייתי חברה שלו, אפילו לא קרוב, ואולי אני מגזימה בכלל, רק
שמיד ביטלתי את המחשבות האלו וחזרתי לעמדה של הכעס והשינאה
כלפיה.
היא אמרה שזה פשוט קרה, והם אוהבים אחד את השני ושוב, בפעם
המיליון ואחת, הסבירה שהיא לא רצתה לפגוע בי.
קמתי והלכתי, כמו שאני תמיד עושה כשאני כועסת.
מאז לא דיברתי איתה, ואני אפילו כבר לא זוכרת כמה פעמים ניתקתי
לה בפנים, אסרתי גם על כל החברים שלנו, בדרך עקיפה כמובן, לדבר
איתה ולא הפסקתי לדבר על כמה שהיא מגעילה, ואיזה מן בנאדם יכול
לעשות כזה דבר לחברה הכי טובה שלה!?
היום הם חברים, מאושרים אחד עם השני ומאוהבים עד מעל הראש.
ואני?, אני עדיין שקועה במחשבות השחורות שלי על שניהם ועל
השינאה שלי כלפיהם, ואולי, אולי זה לא יעבור לי כ"כ מהר, אבל
מה שבטוח, שאני יותר בחיים לא אקפוץ למסקנות על בנים, ואם אי
פעם תעלה לי לראש מחשבה על מישהו בזמן שאני שיכורה- אני אדע
מיד להתעלם ממנה ולהיזכר שזה האלכוהול מדבר, ולא אני.