מהות החיים זה מספר השנים
שאני חווה בחיים המסריחים.

קם בבוקר לבוקר לבן
וחושב מה אני עושה בעולם כזה מחורבן
הולך ברחוב מסתכל על אנשים,
כולם אינטרסנטים, קמצנים מגעילים,
אך זוהי הדרך היחידה לשרוד בחיים,
בחיים כאלה מסריחים.

נכנס לביה"ס ושואל איפה אני בכלל
מה אני עושה פה, ולמה אני כאן
לומד דברים כל כך דפוקים
שבעתיד אני לא אעשה בהם שימושים.

לא אוהב ללמוד, אבל רוצה להצליח
רוצה להתקדם ולא להשקיע
הולך בדרך הכי דפוקה,
ויודע שבסוף רק אני אפגע.

בא הביתה רעב ובלי תאבון,
רוצה לאכול, אך לא בא לי לטחון
כי השיגרה אותי מזמן עייפה
רוצה לגוון, רוצה להתקדם

אחה"צ מעביר לי ת'זמן
רוצה שהלילה יגיע מוקדם
יושב על המחשב, יושב כמו בטלן
מהרהר על החיים ועל כל הבלאגן.

מגיע הלילה, רק רוצה להרדם
העיקר שיעבור היום, העיקר שיגמר
נרדם לאט, לא חושב על כלום,
נרדם לבד, בורח מהיקום.

ואז אני קם בבוקר, לבוקר לבן,
חושב מה אני עושה בעולם כזה מחורבן...

די כבר נמאס לי מהשגרה
נמאס לעשות דברים כמו אתמול,
נמאס לחשוב מחשבות מסריחות
נמאס לחיות במחשבות דפוקות.