נעם ראובני / דמעות |
צפירה.
בולע רוק.
העיינים עוברת מהדשא, לדגל המדינה וחזרה לדשא.
שומע אותך בראש.
רואה אותך מולי.
המשפחה מחובקת.
הם ביחד, וכל-כך לבד.
הדמעות נאבקות, אבל אני אנצח.
הבטחתי לך לא לבכות, ואני חייב לנצח.
למרות שכבר הפסדתי.
אותך.
אני רואה הכל, כאילו אני שוב שם.
ואז זה נגמר.
שקט.
אין צפירה.
בולע רוק.
דקה אחת.
משפחה אחת.
דמעה אחת (כן, גם פה הפסדתי...)
חלל אחד. עצום.
כשאני עוצם עיניים אתה שם,
כשאני פוקח אותן אתה נעלם.
ואז אני נרגע, כי אני יודע
שתישאר בראשי תמיד.
אני מבטיח שנה הבאה לנצח את הדמעות...
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|