צפירה.
בולע רוק.
העיינים עוברת מהדשא, לדגל המדינה וחזרה לדשא.
שומע אותך בראש.
רואה אותך מולי.
המשפחה מחובקת.
הם ביחד, וכל-כך לבד.
הדמעות נאבקות, אבל אני אנצח.
הבטחתי לך לא לבכות, ואני חייב לנצח.
למרות שכבר הפסדתי.
אותך.
אני רואה הכל, כאילו אני שוב שם.
ואז זה נגמר.
שקט.
אין צפירה.
בולע רוק.


דקה אחת.
משפחה אחת.
דמעה אחת (כן, גם פה הפסדתי...)
חלל אחד. עצום.

כשאני עוצם עיניים אתה שם,
כשאני פוקח אותן אתה נעלם.
ואז אני נרגע, כי אני יודע
שתישאר בראשי תמיד.

אני מבטיח שנה הבאה לנצח את הדמעות...