דמעותיו יבשות.
דומה, ואיננו הוא
חלק מהמבנה.
תולה, ותלותי הוא בשיכר המשקה.
לא בוכה.

עיניים מביטות אל העבר
בוהה ונזכר.
שום זיכרון אחד אבל תמונה ברורה.
כלל המקרה.
קטלוג הכאב
מסודרים אחד אחד, תיק 21
רץ שוב ושוב, אקראיים ונשנים
איך לחשה את שמו,
איך כיבתה אורו.

והוא שב לתחתית
מהנהן לאיש לצד החבית.
ידית, כוס, נעלמה התווית.
לוגם אחת, שתיים, מביט במראה
עיניים של גבר זר
בגוף שהיה מוכר.
דומה לא דומה,
כמה שנים מאז אותו בוקר קר...

כשהיא עברה,
בחצאית אדומה.
הוא ראה אותה...
ושאל לשמה.