סופה נחה על העיר,
אביך כל כך והגרון ניחר,
רמזורים יתומים מתגלגלים ברחובות,
חתולים נאחזים בדשא,
בכוחות אחרונים.

עובר כמו רוח על כבישים שוממים,
והאדום המת של השמיים מחייה בי את הלהבה של שיערך,
חיוך בשתי עינייך הגדולות,
שפתייך משתרבבות כנגדי בהתרסה.

את לא מחכה לקבל אותי,
רעוע ומתנודד על הפתח בשובי משדות הקטל,
לא תכסי גופי הייגע בכסת נוצות,
לא תכסי שפתי המתבקעות בנשיקות רכות ממשי,
לא תנשמי הבל צחוק חמים אל ערפי.

את שם,
רחוק כל כך וקרוב מאוד,
חולמת עלי, אולי,
מניחה לי לחדור למחשבותייך,
לזכות במלוא אהבתך,
להגיע אל הנחלה.




לשעור שבעיסה,
למלכת הביצה,
לזו שהציתה בי תקווה.