אני זוכרת את אותו ערב כאילו זה היה אתמול, הוא חרוט בזכרוני
כמו כמו שם המנוח על המצבה. החיוך הכובש שלך עדיין מחלחל
באיטיות עקבית משו אל תוך נפשי, מחפש דרך ומקום להתמקם ולהכריז
בעלות. המבט החודר שלך עדיין מפשפש בין מחשבותי וקורא אותן,
אחת-אחת, כמו ספר פתוח, כמו קלפים פרושים על השולחן.

המילים הנוקבות שלך עדיין מרטיטות את חושי ומונעות ממני את
היכולת הטבעית לדבר, מותירות אותי ללא מילים. הביטחון והאמונה
העוצמתיים שלך עדיין נותנים אותותיהם בכל עת של יאוש ואיבוד
תקווה, מחזיקים אותי לעוד רגע קצר מעל לפני המים, נותנים לי
לנשום עוד נשימה אחרונה. הידיים החמות והמחבקות שלך עדיין
נותנות לי תחושת קירבה וחמימות,למרות המגע המקרי כביכול,
הנוגע-לא-נוגע והחומות סביב ליבך. הצחוק שלך עדיין
מעורר בי רצונות נסתרים וחלומות רחוקים, עדיין מאפשר לי לראות
את האור בקצה המנהרה ולא לחשוב, ולו לרגע, שזו הרכבת המתקרבת.
הפחד בקולך עדיין גורם לי לתהות לגבייך, לא להרפות מהעובדות
ולהמשיך במסע הארוך בעקבות ליבך. המסתוריות וענני הסוד שמרחפים
סביבך, מנפצים לי בכל פעם מחדש את בועת האשליות שאני חייה
בתוכה, מובילים אותי אל הדרך הנכונה, מכוונים אותי בלא מודע
אלייך.הסיפורים שלך וגילויי הנפש לעיתים רחוקות עדיין גורמים
לי לאבד שליטה וללכת לאיבוד.

אני עדיין זוכרת את אותו ערב, ואת אותם עשרות ערבים שבאו
בעקבותיו. אני עדיין מרגישה ונושמת את אותם תיקוות ורמזים
סותרים שנתת לי, עדיין נאחזת בכל הכח באותם רגעים קסומים
ומילים לא מובנות.
אני עדיין אוהבת אותך.